New York calling

שונאים סיפור אהבה – ת"א, ניו יורק, ת"א 

כששאלו אותי, איך אין לי תמונות מניו יורק, אחרי כ"כ הרבה ביקורים? עניתי, שאני לא מרגישה שם תיירת, זה כמו שאני לא מסתובבת בת"א עם מצלמה.   

הסיפור האמיתי מאחורי הקלעים: אבי אהב לצלם, אהב מצלמות, כ"כ אהב שהיה מעמיד את היקרים לו, בכל פוזה וזווית אפשרית ומצלם ומצלם ומצלם.
כמו שאבי אהב את המצלמה, ככה אני שנאתי אותה.
הכי שנאתי, לעמוד מול השמש ולהצטלם: העיינים שלי צרבו, דמעו, התכווצו, כמו הפעולה של הצמצם במצלמה נגד חשיפת יתר.
בקיצור אני לא עשיתי עיניים למצלמה והיא החזירה לי בדרכה שלה.
עד היום, אני לא אוהבת להצטלמן וזה למה אין לי תמונות פרופיל כאן שם וברשתות החברתיות.

מי רוצה ניו יורק ולא קיבל

הצמודה שלי בניו יורק מאוהבת בעיר שלה ולא תפספס שום הזדמנות לצלם אותה. היא מסתובבת בעיר הגדולה, חמושה ב-3 מצלמות כבדות, שהולכות לפניה + אייפון (רק מלראות נתפס לי הצוואר והגב).
אחת לכמה זמן, אני מקבלת הודעה עם פרץ תמונות, מי' כתבתנו לחדשות ניו יורק / אמא של חברתי הטובה ביותר. ההודעה האחרונה: "את חייבת לראות את הסבווי החדש, שרץ לאורך Second Ave, זה ממש מוזיאון, רק תבואי כבר".
מייד נכנסתי לקישור  Here’s Where to Stop Along the Second Avenue Subway ובדקתי את "האטרקציות" בתחנות שלה (תמיד כדאי להציץ).
היא מכירה אותי, כך נאספות תמונות לחלום הניו יורקי הבא ונארזות עם הקישורים בפייבוריט.

תמונות "מהמוזיאון " של הסבווי – צילומים מהשטח באדיבות י'

 

שנשים קצת מוסיקה? הפגישה הראשונה שלי עם הרכבת התחתית, בתחילת שנות השמונים, לא היתה נעימה (סיפור לפוסט אחר) והתחברה לי עם New York מהסרטים של הבמאי מרטין סקורסוזה "רחובות זועמים" ונהג מונית "ולא עם "מלכת היופי של התחתית".
האיכות של הווידיאו לא מן המשובחות , אבל לייזה מינלי מצויינת ורוברט דה נירו כ"כ צעיר, שהייתי מוכרחה.

מתוך הסרט New York New York

חיים שלמים מתחת לאדמה

ההודעה של י'  "מהמוזיאון של התחתית", שלחה אותי לסיבוב ב 15תחנות ששוות עצירה (גיליתי כמה שעוד לא בדקתי) וכאלו שנתקעתי בהם מבחירה עד שגרדו אותי, שלא לדבר על  "המוזיאון האנושי " שמרתק אותי לא פחות.
מסתבר שיש חיים שלמים מתחת לאדמה, עם עשרות דמויות מברונזה של Tom Otterness שבעיקר גרמו לי לצחוק, כמו התנין שעולה מתוך הביוב לגרור קורבן, או האיש הקטן עם שקית הכסף הגדולה, שהתישבתי לידו בספסל ההמתנה. לבוש בהידור במגבעת, עניבת פרפר ונעליים מבריקות, רק הרגליים שלו קצת קצרות. 

 

מניו יורק באהבה 

לפני מספר שנים, כשהגעתי לעיר העירים, קיבלתי מי'  מתנה, מצלמת קנון אוטומטית קטנה במיוחד (ממש צעצוע של מצלמה). הסתכלתי עליה והיא עלי, היה קליק מיידי, אהבה ממבט ראשון.
מאז ועד היום אנחנו מפלרטטות, מכאן ומשם ועוד אחת, למקרה שלא יצא טוב. בוק לכל בניין, גשר, תחנת רכבת… בדיוק כמו שאבי צילם אותנו וכ"כ שנאתי.
כששואלים אותי, איך יוצאות לי תמונות כ"כ טובות? איזה מצלמה יש לי ואם אני ממליצה עליה? תמיד אומרת, שניו יורק מצטלמת לי באהבה, בלי טריקים ובלי שטיקים.

Grand Central Terminal היא הגראנד מאדאם של תחנות הרכבת והיא ללא ספק יודעת ומתנהגת בהתאם.
אז מה יש בה, שהפך אותה לכוכבת קולנוע גדולה ומבוקשת (לאור הביקוש העצום לצלם סרטים וסדרות טלוויזיה באתר המפורסם, יש בתחנה אחראית הפקות)?
היא אירופאית בנוף האמריקאי, במבט ראשון היא מבלבלת בגודלה, מבנה גוף ניאוקלאסי, מסנוורת באורות השנדלירים, עונדת שעון טיפאני מזהב שמשובץ באבני אופאל (תכשיט יקר שמוערך ב10-20 מיליון דולר), היא שומרת מספר סודות הרחק מעיני הציבור הרחב והמוני אנשים מבקשים להצטלם עם הכוכבת המפורסמת, על רקע מפת השמיים והמזלות של פול סזאר, אולי יפול עליהם אבק כוכבים נוצץ במיוחד .
טוב לדעת שסיור הליכה חינמי בגרנד סנטרל (שכולל גם את הסודות שששש) מתקיים כל יום שישי ב 12 וחצי בצהריים.

 

Grand Central Terminal כוכבת הקולנוע הגדולה מכולם

פוטו פיניש בתל אביב

סיפרתי בפוסט הראשון, שאני צופה בסרט, קוראת סיפור …והקליק הזה ,של "פה אני רוצה להיות", ככה זה עובד אצלי. זה מה שקרה לי עם הבלוג של נתלי (תאמינו לי שווה ביותר) ראיתי, קראתי, נדלקתי ורציתי גם תמונות כמו שלה.
שמתי לב ,שרשום "כל התמונות מצולמות באייפון 5 " ועוד איזה תמונות (מי אמר שמוכרחים מצלמות ששוקלות טונה וחצי).
בסיום הקריאה ציפתה לי הפתעה "סדנת צילום בסמרטפון לכל הנרשמים".
לפני שבועיים היא פתחה קבוצת "ווטס אפ" לנרשמים וזרקה עלינו משימות שונות: צילום בלי בניינים ואנשים, קונטרסטים, מאתגרת בצילומים אדומים, היא גרמה לכולנו לראות אדום בכל מקום, או כמו שאמרה ענבל (אחת המשתתפות ) "זה דרכו של המוח, כשהמשימה תהיה פיל ורוד גם הם יופיעו בכל מקום".
בעצם היא לימדה אותנו ל ה ת ב ו נ ן .
השבוע זה קרה, 4 שעות של תענוג  והיי יש לי תמונה פרופיל להשוויץ בה בכל הרשתות.

בדרך למוזיאון עוצרים ב Subway ולפעמים כדאי להחמיץ רכבת או שתיים (יבואו אחרות), לקחת את הזמן ו ל ה ת ב ו נ ן בניו יורקרים ובאומנות הסביבתית, שמזמנת לכם חוויות אחרות לעיתים חד פעמיות.
כנראה שגם עריית ניו יורק זיהתה את הפוטנציאל והוסיפה לראש רשימת האטרקציות את Cool Subway Station בפעם הבאה נפגשים בתחנה.

אם אתם כבר בסביבה  :

Here’s Where to Stop Along the Second Avenue Subway – כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול יש 3 תחנות לאורך השד' השניה . מתחת לכל תחנה בקישור , מרוכז כל המידע בצורה מפורטת :תאטראות , מוזיאונים ,פארקים , מסעדות , קניות ,חיי לילה ..

Life Underground התחנה של הדמויות מהברונזה נמצאת ב 14th Street and 8th Avenue- השתמשתי בה בדרכי לשכונת Meatpacking District  ולמוזיאון וויטני החדש שצומח מפארק  High Line שבקצה שלו יש את השוק המועדף עלי  Chelsea Market ולשכונת צ'לסי שמשופעת בגלריות חינמיות   

Grand Central Terminal כוכבת הקולנוע הגדולה מכולם – טוב לדעת  שסיור הליכה חינמי בגרנד סנטרל (שכולל גם את הסודות ) מתקיים כל יום שישי ב 12 וחצי בצהריים ואין צורך בהרשמה מראש

רשימת האטרקציות של עריית ניו יורק לפי נושאים

נתפגש בפוסט הבא בניו יורק הבנוייה

You may also like...

24 Responses

  1. להצתלמן !! כמה שנים לא שמעתי את המילה הזו והיא עושה לי כל כך נעים בלב ומעלה בי חיוך 🙂
    ממש נהניתי לקרוא את הפוסט שלך טובה, את עושה לי חשק לבקר בניו יורק.
    מזמנת לי נסיעה בעתיד הקרוב !

    • טובה הגיב:

      מירבי תודה 🙂
      שמחה שהמילה "להצטלמן " נגעה במקומות הנעימים והמחייכים שבלב .
      ועפה מפה ועד ניו יורק ובחזרה , לקרוא שהאהבה וההתלהבות שלי "עוברת מסך"
      ומירבי , גם אני מזמנת נסיעה בקרוב -ככה מצליחה להעביר את "תקופות היובש" עד לפגישה הבאה עם העיר האהובה

  2. נתלי תמיר הגיב:

    חברתי משמכבר, המאסטרית מבחינתי לניו יורק ולעוד המון דברים, ניו יורק שלך, כבר כמעט הפכה להיות לשלי, מרוב אטרקציות ויופי שאת מעלה פה בפוסט, אני כל כך מדמיינת את עצמי שם, ונהנית כל פעם מחדש לגלות את כשרונך הרב, אם זה בכתיבה ואם זה בצילום, לאתגר אותך עוד ועוד, להפתיע את עצמך, ובעיקר להתמלא ולמלא ממך בהשראה אין סופית. מזמנת לי גם איתך בניו יורק טיול חברות משכבר, אוהבתתך.

    • טובה הגיב:

      משכבר , כמוני כמוך , כבר מהפוסט הראשון שלך ,היית לי השראה רב לשונית :לפינות עבודה ,לרגשות , לתמונות, למילים ,לשירה … בהמשך התמסרתי באהבה (ועדיין) לאתגריים הצילומיים שלך .
      את מקבלת את הפוסטים שלי, על "ניו יורק" לסיבוב פרטי לפני כולם 🙂 ואני מרגישה שאת לגמרי איתי שם .
      מי יעצור אותנו בדרך לניו יורק ?
      נשיקות

  3. טל בר הגיב:

    איזה פוסט כייפי. את כל כך שמחה ומשמחת כשאת כותבת על ניו יורק, הרגיש לי כמו לקפוץ בין שלוליות בגשם, שמחה בגשם המידע הזה שאת ממטירה עלינו. הייתי בניו יורק כמה פעמים, זו העיר האהובה עלי בעולם, וחידשת לי. תמשיכי… 🗽

    • טובה הגיב:

      טל , איזה כייף "לקפוץ בין שלוליות " כמו ילדה ,ככה בדיוק אני מרגישה 🙂 והכייף הזה מתחיל בפרומו, כשאני נדלקת על תמונה ואורזת קישורים בפייבוריט (מפוצץ בניו יורק ) . אני שמחה לחלוק ולחדש על העיר הכי הכי בעולם . מבטיחה להמשיך … ותודה

  4. איה שמידט הגיב:

    וואו טובה איזה פוסט נפלא. איך את משייטת מדבר לדבר באלגנטיות ובאינטיליגנטיות. מבט אחר, עמוק, מרנין. תענוג.
    זה פוסט בינלאומי, אולי תתחיל לכתוב באנגלית, בטח יעלה את מספר הקוראים בטירוף. פשוט כייף אמיתי.

    • טובה הגיב:

      וואוו איה 🙂 את לא יודעת כמה טוב ומרנין עשית לי "שהמבט "האחר" של ניו יורק שלי ,מדבר אליך
      יש לא מעט שכותבים, על האטרקציות "שמוכרחים לראות" , מסלולים כאלו ואחרים שדי חוזרים על עצמם .
      רציתי לתאר מה עושה לי את הקליק עם ניו יורק ,מזוויות שונות עם הרבה אווירה .
      גדול עלי בשלב זה לכתוב באנגלית, אולי כשאגדל אהפוך אותו לדו לשוני .
      כייף של תגובה והמון תודה

  5. זיוה הגיב:

    טובה,
    בלי טריקים ושטיקים את מגישה ניו יורק מאוד אישית ומעוררת עניין, ועכשיו יש לך גם תמונת פרופיל להשוויץ בה בכל הרשתות 🙂
    נהניתי מאוד.

    • טובה הגיב:

      זיוה , מי כמוך מבינה את "שפת הטיולית" שלי 🙂 מחוץ למסלול השחוק , בלי טריקים ובלי שטיקים .
      שמחה שעוררתי בך עניין לטייל בניו יורק שלי
      ותודה שאת גם פה איתי

  6. אילת סער הגיב:

    איזה כיף ניו יורק, ובפיך היא אפילו יותר מהממת ממה שהיא במציאות (האם זה אפשרי? עובדה שכן!!!) מסיירת בה בגעגוע בעקבות המילים שלך ונהנית מכל הברה, תודה טובה על עוד פוסט נהדר

    • טובה הגיב:

      אילת המסיירת 🙂
      ניו יורק הכייפית ,המגעגעת … ככה מדברים המכורים לעיר העירים .אני מזמן נכנעתי והתמסרתי ,לכל הטוב והנעים שהיא עושה לי ומשתדלת להפגש איתה כמה שיותר .
      תודה על המילים הטובות

  7. מיכל הגיב:

    כל כך נהנת לגלות את ניו יורק העילית ועוד יותר את ניו יורק התחתית דרך הפוסט שלך פשוט מרתק!
    מחכה למפגש הראשון שלי עם עיר העירים כבר … בנתיים נהנת להכיר אותה דרכך (-:

    • טובה הגיב:

      מיכל תודה 🙂 אני אומרת לך שאת תאהבי את " Play Ground " של ניו יורק ,היא מרתקת בכל המימדים .
      שמחה שהצלחתי לעשות לך הכרות וציפיה למפגש עם עיר העירים

  8. מיכל הלוי הגיב:

    לפני שנה במאי חזרתי לניו יורק לאחר יותר מעשרים שנה שלא הייתי בה. והאהבה ניצטה מייד. זכרתי אותה כמפעימה ומרגשת אבל במרוצת הזמן שכחתי עד כמה…היה ביקור מקסים שרק מחזק את הכמיהה לחזור אליה שוב ושוב ולגלות כל פעם רבדים חדשים שלה. ללא ספק הפוסט שלך מעורר זאת מחדש…כתבת יפה ומסקרן. מאמינה שבפעם הבאה אנצל את המלצותייך. אז תודה.

    • טובה הגיב:

      מיכל , כניו יורקרית שמזהה נשמה ניו יורקרית, עשית לי את היום עם התגובה הזו
      אשמח לעזור לך בפרטי , רק תגידי שאת בדרך לניו יורק (זה קוד הזיהוי )
      תודה

  9. מיקי הגיב:

    ניו יורק, ניו יורק! כמה דברים אפשר לעשות ולראות בה, כמה פיספסתי בפעם הקודמת והראשונה שלי, ואיך היצתת בי שוב את הרצון העז להיות בה שוב וללכת לפי ההמלצות שלך. תודה, טובה.

    • טובה הגיב:

      מיקי תודה:)
      ניו יורק היא "ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות" תמיד מחפשת דברים חדשים, וגם אוהבת לחזור למקומות אהובים.
      את לא פיספסת להפך, השארת סיבות לחזור לבקר, ,להנות ממנה ומהאוירה המיוחדת שלה (לרוץ ולהספיק זה פספוס שלה)
      ומיקי , לפני שאת יוצאת לפגישה עם העיר האהובה דברי איתי

  10. רחל לבון הגיב:

    בוקר טוב טובה יקירתי אני מורידה בפנייך את הכובע על המעבר שלך מאנונימיות מוחלטת לחשיפה רבתית. אהבתי איך הסיפור שלך על ניו יורק מתחבר לילדות. איך השנאה שלך להצטלמן מולידה תמונות נהדרות אצלך. איך את מדלגת באלגנטיות בין ניו יורק לת"א. ואהבתי את בחירת השיר בביצוע לייזה מינלי שהיא גם אהבתי מאז ומתמיד. הבלוג מהמם והפוסט נפלא.

    • טובה הגיב:

      רחל יקירתי
      אני כ"כ שמחה שאת כאן, שם ועכשיו גם פה לידי 🙂 ותודה
      החשיפה מאוד קשה לי ולא רק בתמונות (כמו שאת יודעת) . אני מנסה להביא אותי לבמה הזו ,בצורה הכי נכונה לי ולגדול עם הבלוג והקוראים .
      כייף לי לקרוא שאהבת את הבלוג, הפוסט וליזה מינלי האחת והיחידה ,שעבורה כתבו את השיר הזה ובצדק ,מאז הוא זכה להרבה מאוד ביצועים .

  11. ענת מישר הגיב:

    טובה יקרה,
    איזה פוסט עשיר ומלא בכל טוב! השמעת לי מוזיקה, לקחת אותי לסיור אמנותי במחילות התת קרקעיות, ופתחת לי צוהר אל המתרחש בליבך.
    ככה זה נשמע לי מהקריאה, שאת רואה את ניו יורק (ולא רק) דרך הלב.
    בסוף את תצטרכי לקחת אותי איתך לניו יורק 🙂

    • טובה הגיב:

      ענתתת ,נגעת לליבי הניו יורקי (ולא רק) תודה
      אם הצלחתי להכניס אותך ל New York state of mind עשית אותי מאושרת
      מגיע לך לבוא איתי לניו יורק 🙂

  12. מינה הגיב:

    אוף. אני כבר חייבת לחזור לשם…. עשו לי את זה הדמויות מברונזה של Tom Otterness. נהדרת.

  13. טובה הגיב:

    מינה תודה:)
    הדמויות האלו באמת נהדרות, אומנם קטנות אבל לגמרי עושות אותנו מחייכות
    "והחייבת לחזור " איך שאני מכירה את זה – נשמות ניו יורקריות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *