איך נפגשתי עם הרוקסטארית Yayoi Kusama בניו יורק


שמתי לי פודרה
צבעתי ריסים
לבשתי שמלה
מקושטת עיגולים
סלסלתי שיער
והכל כבר מוכן למפגש בעיר העירים
עם הכי חברה בחיים

הרומן שלי עם הרוקסטארית של עולם האומנות, ממש צעיר ( אני מפעם ורגילה לחיזורים מ מ ו ש כ י ם ).
היא התפרצה לחיי עם תמונות שהעלתה חברתי לספסל הבלוגרים זיוה רענן (היא השדכנית והאשמה העיקרית)
יאיוי יאיוי יאיוי גוטיניו עיגולים לפנים. מכירים את החיוך הדבילי הזה כשמתאהבים
התלהבתי כמו ילדה. הסתחררתי במרחבים אין סופיים של פנטזיה לכדורים ודלעות מנוקדות.
ואצלי כמו אצלי, כשאני רואה תמונה שאני רוצה לפגוש פנים מול פנים, אין לי דחיית סיפוקים.
הראש מתחיל לעבוד שעות נוספות, וחורש מזימות (בכל זאת פולניה) הפעם הבנתי שלא יעזרו הרקיעות ברגליים. אז מה עושים?
טסים להתנחם בזרועותיה של עיר העירים. זה פטנט שתמיד עובד בשבילי.
וביום השמיני בעיר הטובה, השמיים החליטו לתת בראש עם מופע של רעמים וגשמים (בדיוק כשיש מרתון ניו יורק)
רצתי לתפוס מחסה וחשבתי "אחרי המבול מחר טסה".
ועדייין, צריך לנצל לנצל לנצל את היום האחרון. בודקת באייפוני היקר ומגלה ש Yayoi Kusama בניו יורק
יאיוי יאיוי יאיוי כמה שאני מאוהבת בעיר הזו שזורקת עלי ניסים ונפלאות.

איך זה שכוכב אחד לבד מעז – מלכת השערוריות והמחאות

אז אחרי שהתחלנו עם ממתקים לעיניים, כיאה למפלגת המתוקים, אפשר להתחיל מבראשית.
נכון שכשאנחנו מרגיזים את החמודים הפרטיים שלנו, הם ישר מנפנפים לנו "אותכם לפסיכולוג"
אז כנראה שביפן זה פחות עובד, כי התרבות היפנית קשוחה כבר מגיל צעיר (לא סמרטוטים בלי עמוד שידרה כמונו).
אמא של קוסמה, קרעה לה ציורים, צבטה אותה, השאירה לה צלקות עגולות בעור ובנשמה, אבל שם זה לא כזה "ביג דיל".
קוסמה החזירה וניפנפה, בעוד ועוד ציורים ומיצבים של דלעות ונקודות, בצבעים פסיכודאלים, ולא עצרה לרגע עד עצם היום הזה (רק בת 90).
כשהרגישה שיפן לא מכילה אותה והיא רוצה להיות על הבמה של הגדולים, עשתה רילוקיישן לעיר העירים.
"הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לניו יורק היה לבקר בבניין האמפייר סטייט, שהיה הגבוה ביותר בעולם אז. טיפסתי למעלה בשאיפה לתפוס את כל מה שקורה בעיר ולהפוך לכוכבת. ידעתי שרק בניו יורק אוכל להפוך לכוכב.
"כוכב מעצם טבעו מאיר
אבל הוא גם אנונימי,
הוא נקודה בשמים חשוכים.
כוכב יכול להיות המרכז
של מערכת השמש שלו
או כתם ביקום,
ובשבילי הוא שני הדברים"
( כה אמרה קוסמה ).

אז איך זה שיפנית אחת מעיזה, לנחות היישר לסצנת האומנות האוונגרדית בניו יורק, שהיתה סוג של חונטה גברית מהשבט הלבן
(אותם חבר'ה מהפוסט הקודם שלי) וללכת עם זה הכי רחוק שאפשר:
בשנות ה 60 כשנישואי גברים נראו דימיוניים, היא עיצבה שמלת כלה להומואים.
"גוף האדם יפה מכדי למות במלחמה" היא צעקה באומנותית על מלחמת ויטנאם, והרימה תהלוכת דוגמנים עירומים בניו יורק, שכיסתה אותם בנקודות צבע.
המסחרה באומנות, קיבלה ממנה טיפול מיוחד – במיצב Narcissus Garden, היא הניחה על דשא 1500 כדורי כסף, מחוץ לביאנלה בונציה (האוסקר של האומנות), לצד שלט שקרא " הנרקסיזם שלך למכירה". כל כדור נמכר במחיר מצחיק של 2$, עד שהרתיחה את העושר של שוק האומנות וגורשה משם.

ואלה קיצור תולדות קוסמה-מניה בתקופה האחרונה

אחרי עשור מוצלח של שערוריות אומנותיות בניו יורק, הגיעה קריסת מערכות נפשית וכלכלית ואיתה החזרה ליפן.
היא אישפזה את עצמה מרצון בבית חולים פסיכיאטרי, ולא אל תחשדו בה שהיא הפכה לנקודה אבודה בחלל, ממש לא.
היא ממשיכה לעבוד במרץ מסטודיו שסמוך לביה"ח והנקודות "המשוגעות" שלה, הולכות לפניה במוזיאונים מכובדים, ומטריפות את כל העולם אישתתם וילדיהם.
מלכת השערוריות, שעשתה בושות ליפנים, שינתה את נקודת מבטם ונשלחה ליצג אותם בביאנלה. היא שיכפלה שם את הנקודות וההצלחות ביצירת חדרי מראות או בשפתה "חדרי אין סוף".
עולם האופנה לא נשאר מאחור ונדבק בטרנד הנקודות. מה זה נדבק, קולקציה שלמה של לואי ויטון כוסתה  בנקודות, מקצה נעל ועד לחלונות הראווה ברחבי העולם. ככה זה כשנקודות משוגעות, מצליחות להכניס מזומנים אין סופיים. והכל עטוף במסרים מחבקים: "נקודות הפולק, הן סימן ההיכר שלי. הן מסמלות את המעגל של האדמה, השמש והירח, סמל של אהבה לנצח. האופנה אפשרה לי להרחיב את המסר של אהבה בעולם".
בגיל 90 יאיוי קוסמה היא הרוקסטאר של עולם האמנות.
כוכבת אינסטוש ששמה את הצעירים להתבייש.
התערוכות שלה, שוברות קופות בכל העולם ונחשבות לאטרקציה תיירותית, עם תורים מטורפים (ספרו לי על זה).
היצירות שלה, נמכרות במכירות פומביות במחירי שיא של 7 ספרות, לאמנית שחיה ובועטת.
לפני שנה נפתח בטוקיו מוזיאון שמוקדש ליצירות שלה . אל תבנו על קפיצה ספונטנית למקרה שאתם ביפן, רשימות המתנה של 3 חודשים היו כבר בפתיחה.
מבקרי אמנות, שבדרך כלל שומרים מרחק מאמנות פופולרית, מתעלפים עליה.
במסגרת הקוסמה- מניה שהשתלטה על העולם, יצא השנה גם סרט דקומנטרי שמספק את הרומנטיקה שבשיגעון.
מה קרה דווקא בשנים האחרונות, שכל העולם התאהב עד טירוף במלכת הנקודות (לשעבר מלכת השערוריות) ?
התשובה קצת פחות רומנטיות מאומנית משוגעת ואובססיבית.
האינסטגרם שלכם מתנפח מפופולריות ולייקים, על התמונות המושלמות שהעלתם מתערוכת "חדרי אין סוף" הפופית כייפית, שמאפשרת למסתלפפים להפוך לחלק מהיצירה שלה.
זה כל הסיפור בקיצור ואריכות מרובה.

בקרוב תגיעי רחוק

אז מה עושה תל אביבית פרובנציאלית שכמותי, שמגלה שקוסמה הגיעה לעיר הגדולה, בטיימינג מושלם לפגישה.
מתארגנת בזריזות להתחיל את היום האחרון בגלריה, כי יש עוד כמה קניות אחרונות "וארזת לבד"…
בשעה 10:00 בבוקר, אני מדלגת עם חיוך של ניצחון בכוון הנכון, אלא שפתאום אני מגלה שאני ממש לא הולכת לבדי, יותר קרוב לאוטובוסים שפולטים קבוצות של טיולים מאורגנים.
לבשתי מצב רוח אופטימי, והסתכלתי על חצי הכוס הניו יורקית, כי למה לתת לעובדות לבלבל אותי בדרך לאושר.
שנים שאני שומעת, שהאמריקאים מוכנים לעמוד לילות שלמים בתורים, כי יש איזה קופון הנחה למופע, שיהיה בעוד חצי שנה ואומרת לעצמי "משוגעים".
הנה הגענו (כן בהמונינו), והמחזה שנגלה לעיני היה כ"כ הזוי שחשבתי "שלי זה לא יקרה". התור מקיף בלוק שלם (באמריקאית זה המון) ולא רואים את הסוף.
חושבת ביני לביני, טוב כמה זמן זה כבר יכול לקחת, מקסימום שעה, לא נורא, באמריקה התנהגי כאמריקאית. נעמדתי באומץ באין סוף תור (כמו רוטווילר שלא יודעת לשחרר).
התור בקושי זז, האמריקאים מתורגלים, נוצרת אחוות אחיות. מישהי הולכת להביא קפה ושואלת גם אותי. אני מתה לקפה, אבל לכי תסבירי לאמריקאית שעדיף למות בנסיבות אחרות, מהקפה הכי מחורבן בעולם .
עברה שעה ועברנו צלע אחת של הבלוק, מתחיל להיות קרררר ואנחנו בצלע שקרובה לנהר. תכננתי יום בתוך גלריה (זוכרים גשם) אז תכננתי.

בינתיים החוויה האנתרופולוגית עולה שלב. כמה שורות מאחורי, עומדת אמא ושני ילדים ממש צעירים, בסבלנות יפנית מאופקת, בלי אוף, בלי השתטחיות על הריצפה, אפילו שריר לא זז להם בפנים ( "בגן הילדים כבר מאוחר מידי " כותרת של ספר שאומרת הכל על החינוך היפני). הילדים שלי פחחחחח היו אוכלים לי ת'ראש בתור התחלה.
שעה וחצי, התקדמנו צלע וחצי, הקר נהיה קר יותר. משיחה עם אחיותי לתור מסתבר ש ש ל ו ש  שעות מפרידות ביני לבין קוסמה.
חיכיתי כ"כ הרבה, חייבת לבדוק על מה המהומה (מי באמת המשוגעת היא או אני?)
הרגע ההסטורי הגיע, יששש (צפירת הרגעה לקוררר). מושיבים אותנו על ספסל ונותנים shipping instruction:
יש 3 חדרי תצוגה. בשניים הראשונים יש לקבוצה 2 דק' על השעון (קראתם טוב, 3 שעות ל 4 דקות במצטבר ) בחדר השלישי אין הגבלת זמן (ממש התנחמתי).
נכנסים לחדר מראות, מלאנתאלפים כדורי כסף מונחים ותלויים, בכל התנוחות והמצבים. אין מה לומר כשאין מה להגיד התרשמתי. מזדרזת לצלם באיפון וההכרזה על "עבר זמנך" מקדימה אותי.
החדר הבא חשוך. מסתכלים דרך חלון עגול, לתוך קליידוסקופ ענק שמחליף צורות וצבעים, שאנחנו חלק אורגני ממנו. סוג של אשליה אופטית. מנסה לצלם סרטונים שלא יכולים להרגיש את הריחוף העל חלל הזה "והגונג היפני"
עוברים לחדר שכולם מסתלפפים בו (במיוחד הצעירים עושים פרצופים לסלולרי). לבן על לבן, מנוקד באדום, עם פיסול רך של פרחים ענקיים. אני מסלפפת רק את החדר והפרחים מזוויות שונות ומשונות (מודה שאפעם לא הבנתי את אהבת הסלפי, אבל מה אני מבינה).
אחרי החדרים החוויתים של מראות, אשליות ופיסול, יש חדר בונוס, שכולו מכוסה מקיר לקיר, בציורים ענקיים, הכי נאיבים שיש. אני מתחברת לצבעוניות, שמתפרצת מהקירות המצויירים ומקליקה בצילומים.

אם את לא יודעת לאן את רוצה להגיע, תמיד תגיעי

אז מה היה לנו פה אני שואלת את עצמי? או כמו שהכי חברה שאלה אותי, "היה שווה" ?
ת'אמת לא יודעת לענות על זה עד עכשיו. זו חוויה אניגמטית, שמרגישה שכל חלל הוא "חדר בריחה" בפני עצמו (כולל "חדר ההמתנה" האנתרופולוגי).
כשנאיביות פגשה את הצד הפנטסטי והן יצאו לבלות בארץ הפלאות.
כמו שאמר החתול לאליס: "אם את לא יודעת לאן את רוצה להגיע, תמיד תגיעי." ככה אני מרגישה עם ניו יורק ועם התערוכה הזאת.

אז שלא תגידו שאני מסתירה, כי ברור שאתם שותפי הסוד שלי
אני מניחה פה את מי שגילה לי על התערוכה הזו, ועוד הרבה סודות שווים של עיר העירים
גם לכם מגיע להיות IN
 SECRETNYC

אם אתם בסביבה של עיר העירים עד ה 3 לספטמבר 2018, מצאתי לכם את Narcissus Garden גירסת הזמנים המודרנים (לא אחראית על התורים רק אומרת)

ועוד משהו גדול וטוב
תערוכת חדרי האינסוף שלה נודדת ברחבי ארה"ב. כדאי לעקוב אחרי המסלול שלה, ואולי גשם המטאורים המרהיב הזה יתנגש במסלול הטיול שלכם
שמה פה יוטיוב שתציצו ותפגעו


אם גם אתם רוצים לדעת לפני כולם על כאן ושם בעיר העירים למתקדמים מוזמנים להרשם למעלה מימין  ותודה 

נתפגש בפוסט הבא עלינו לטובבבה

36 Responses

  1. נילי חוט הגיב:

    טובה'לה היקרה,
    פוסט מרתק, ותמונות צבעוניות ומיוחדות!
    תודה לך ולזיוה שפתחתן צוהר לעולם היצירה של קוסמה .
    תודה לך שעמדת שעות בתור הניו יורקי כדי להעביר לנו ממראות מצלמתיך ומחוויותיך.
    נילי

    • טובה הגיב:

      תודה לך נילי הטובה:) שמזדרזת לשמח אותי בתגובה
      שמחה שהצלחנו לפתוח ולפתח, את ההכרות עם אומנית מרתקת ורב מימדית שכזו ( אחד הבונוסים כבלוגרית זה "התחקיר הבחטחוני" שאני צוללת אליו ).
      לגבי התור, אם הייתי יודעת שמחכות לי 3 שעות בקוררר, לא בטוחה שהייתי מתנדבת "לסקר" את התערוכה. בדיעבד, אני לא מצטערת על החוויה הזו, במיוחד שהיא נפלה לי כמו זכיה בכרטיס מזל. אני לא ספונטנית מטבעי, אבל איכשהו רק במגרש המשחקים הניו יורקי, אני מרשה לעצמי להתפרע.

  2. JUDITH WALDHORN הגיב:

    טובה שלי (כפי שאת רשומה בפנקס הכתובות שלי..:-)
    אני קוראת את הבלוג שלך וזה מעניין, שאם כי לא יכולנו לראות זאת ביחד, הרי שאת ביקרת את קוסמה בניו יורק ואני בדיוק באותה תקופה ב- Higashiyama-Ku בטוקיו! אז ז ה נחשב לכמעט יחד, נכון??? מעניין עד כמה את מתארת בדיוק או כמעט את מה שאני הרגשתי בביקורי בתערוכה.
    האישה פשוט מדהימה! ואת עוד יותר, בתיאורייך, אם כי אני חייבת לציין שהזדקנתי ואעם הזיקנה גם העברית שלי.
    אני מנסה ללכת לראות את התערוכה שלה ב-Rockaway . אני חייבת. אם כי קשה לי להגיע, אבל בעיקר מזג האויר מקשה על המשימה.
    אז אני סתם מברברת, כשבעצם כל מה שאני רוצה לאמר זה תודה, תודה ושוב תודה!!!

    • טובה הגיב:

      יהודית שלי תודה 🙂
      היינו ממש ביחד – ברצף התמונות שהורדתי מהאייפון יש תמונה של התור בניו יורק שאני צילמתי
      ומייד אחריה תמונה של התור עם המטריות מיפן שאת צילמת (התור ביפן מצטלם יותר יפה)
      הלוואי עלי לדלג בגיל 80 מתערוכות ביפן לתערוכות בניןו יורק …
      וכן, ככל שצללתי לחומרים הכתובים ולתמונות מהתערוכות שלה, גיליתי אומנית כ"כ מגוונת ואניגמטית .
      ויהודית לגבי התערוכה שלה ב Rockaway אם את לא יודעת לאן את רוצה להגיע, תמיד תגיעי. ברור לי שאת תגיעי

  3. זיוה הגיב:

    טובה, ידעתי שאגיע לפוסט שלך וחלקחתי את הזמן. לא תיארתי לעצמי איזה התפוצצות של מילים, נקודות ואוונגארד מחכה לי כאן. הייתי בתערוכה של קוסמה בקיוטו. היו שם המון ציורים שלה (טיפה פיסול ובעיקר ציורים) שהמוזיאון רכש במהלך השנים, וזה לא התקרב למה שאת מתארת: לא בתורים, לא בשיגעון וגם לא במהות. אחרי הבילוי הרגוע עד מאוד בתערוכה ישבתי במסעדה של המוזיאון ועלעלתי בספרים שנכתבו עליה. הבנתי שבמקומות אחרין, בניו יורק ואולי גם בטוקיו, הייתי זוכה להרבה יותר אוונגארד וטירוף שמטריף את החושים ואת הראש. בקיוטו זה היה אינטימי ונעים. הציורים נעו בין פנטזיה מקסימה ורעננה לבין נאיביות ילדותית. אני שמחה שאת ניסית את החוויה האנתרופולוגית ואת הפנטזיה של קוסמה בניו יורק. נראה שקוסמה נולדה לדור הנוכחי. היא השפיעה רבות על רוי ליכטנשטיין ועל אמני הפופארט האמריקאים באותה תקופה ממש שבה חיתה בניו יורק. הם הכירו אותה והוקסמו. אבל נראה שהפיצוץ והטירוף באמת בא בשנים האחרונות. כנראה חל חיבור בין הכפפה ליד ובין המכסה לסיר. את כותבת נפלא. יודעת להעביר את החוויה בהתרגשות והתלהבות אבל גם בכנות ובמילים מדויקות. אין כמוך.

    • טובה הגיב:

      זיוה תודה 🙂 באת לי בול בזמן עם השידוך ביני לקוסמה ( שבועיים לפני הטיסה)
      טוב לקחת את הזמן וקראת בנחת. צריך זמן לעכל את ההתפוצצות הזאת .
      יהודית בתגובה לפניך (אמא של הכי חברה) טסה ליפן בתקופה שלך. שלחתי אותה למוזיאון בטוקיו והסתבר שיש רשימת המתנה של 3 חודשים.
      היא הלכה לתערוכה אחרת שלה ב Higashiyama-Ku בטוקיו והתמונות מהתורים שם דומות לאלו של ניו יורק.
      את זכית לראות את המלכה של כל הדלעות בחוף של נאושימה בפוזיציה הכי יפה שראיתי.
      קוסמה לגמרי נולדה לדור הנוכחי. הקדימה את זמנה בכל המובנים .
      ותודה על המילים החמות

  4. מירה הגיב:

    איזו צבעונית נהדרת, חגיגה לעיניים, בשבילך זו היתה חוויה רב-חושית 🙂
    מקווה שאזכה פעם לראות במו עיניי.

    • טובה הגיב:

      מירה'לה תודה 🙂 אכן תערוכה רב חושית, סוג של אינטילגנציה ריגשית
      ותמיד תזכרי את המשפט של החתול לאליס
      אם את לא יודעת לאן את רוצה להגיע, תמיד תגיעי

  5. מירב גביש הגיב:

    כנראה שהמתנה של שלוש שעות בתור היתה גורמת לי לוותר על התערוכה אבל היה נפלא לזכות לראותה מנקודת ההמתנה, המבט והכתב שלך ☺️. את מרתקת והכתיבה שלך נעימה לי כל כך. מעולם לא הרגשתי כל כך רחוקה וקרובה לניו יורק בו זמנית. מודה שרווח לי שאהיה בעיר העירים הרבה אחרי שתסתיים התערוכה כך שגם אם חשקה נפשי לשים את הילדים באיזה לוקר וללכת לתערוכה לכמה שעות – הפנטזיה תמתין לפעם אחרת .
    מחכה בסבלנות מאופקת כמו היפנים בתור – לבלוג הבא!! 😘

    • טובה הגיב:

      מירבי תודה על המילים החמות 🙂
      מודה שאם ידעתי מראש על שלוש שעות המתנה, לא בטוח שגם אני הייתי נעמדת שם.
      מה שניסיתי להגיד בשורה התחתונה, שגם אם משתבשות תוכניות, יש גשם …תמיד קורה שם משהו, העיר הזאת היא מסיבת הפתעות גדולה וצבעונית .
      "מעולם לא הרגשתי כל כך רחוקה וקרובה לניו יורק" כמה שזה נכון . ניו יורק היא גם המקל וגם הגזר .
      ומירבי, תודה שאת איתי כאן שם ובסבלנות טובבבה

  6. דבורה הרקן הגיב:

    טובה יקירתי.מ..ר…ת…ק.
    איזו כתבה!!!אילו מילים!!.
    הבאת את כל המכלול גם יחד.ראיתי דרך עינייך את המראות והצבעים.התלהבתי איתך והיה לי קר איתך.
    תודה ששיתפת חויה עוצמתית כל כך.אולי גם אני אגיע לשם פעם.

    • טובה הגיב:

      דבורה'לה תודדדדה 🙂
      ראית כמה אדום סידרתי לך. ואין כמוך להתלהב, להתקרר, לראות ולהרגיש אותי אפילו דרך המסך.
      הגעת עד לאיסלנד ולרוקיס… קטן עליך
      נסדר לך שטיח של עלים אדומים בסתיו ואת תהיי אורחת של כבוד בעיר הגדולה.

  7. יפעת הגיב:

    טובה, פוסט מרהיב! אהבתי את השילוב של החוויה שלך עם המידע על קוסמה ועם התמונות הנפלאות. נשמעת כמו חוויה מדהימה והתור האינסופי הוא גם מעין גשר שמנתק מהמציאות ומכניס למצב של ציפיה מבט אנתרופולוגי וחיבורים שקורים רק במצבים כאלה. כל הכבוד שעמדת במשימה אני בודאי הייתי רואה את התור ומוותרת. תודה

    • טובה הגיב:

      יפעת 🙂 שמחה שקפצת לכאן מיפן ותודה
      את מתארת את החוויה העגולה שלי בשלמותה . כנראה משום שטיילת ביפן את מבינה את השילוב והמכלול של קוסמה מבלי לבקר בתערוכה.
      יש משהו אניגמטי מורכב וקוטבי בקוסמה כמו ביפן (למרות שטרם ביקרתי שם) .
      לא מאמינה על עצמי שהמתנתי שלוש שעות , כמו תמיד עיר העירים מוציאה ממני את עצמי ( אני לא אחראית למעשי שם)

  8. מירב טבקמן הגיב:

    טובה, הכתיבה שלך כזו צבעונית ומתפרצת ושמחה ועגולה!! כמו התמונות של האומנית הזו הכל כך מיוחדת 🙂
    תענוג לקרוא אותך!!!

    • טובה הגיב:

      מירבי 🙂 כייף לראות אותך בניו יורק שלי
      כתיבה עגולה , איזה יופי של מילה, שמשקפת את כל התמונה של החוויה הקוסמית הזאת.
      ותודה על כל המילים הטובות
      תגעגעתי

  9. טובה באיזה קסם של טיול הובלת אותי כאן! נהניתי מכל רגע כולל הרגעים הארוכים של חדר ההמתנה (נזכרתי בסיפור דומה שלי) פשוט מקסים! תודה!

    • טובה הגיב:

      רבקה'לה תודה:) העונג כולו שלי
      זו לא אני, זו הקוסמת/ה הזו שהעיפה אותנו לארץ הפלאות .
      שמחה שהצלחתי לשקף דרך המראות, את כל הרגעים הקסומים עם כוכבת על שהקדימה את זמנה.
      שתפי בבקשה בחדר ההמתנה שחווית ( או קישור לפוסט המדובר )

  10. נתלי תמיר הגיב:

    אני כמוך, מאז ש Ziva Raanan ו Iris Oliver חשפו בפניי את שגעת הנקודות המטריפה הזאת, אני עוקבת אחריה, ומקנאה עם אדמת בכל מי שמצליח להגיע לראות את התערוכה שלה פיזית. זהו פוסט שמנקד לי את המרווחים מרוב יופי, והערכה על היכולת שלך להציב מטרות ולממשם בסבלנות והתמדה❤️

    • טובה הגיב:

      תודה שאת חולמת איתי בנקודות ❤️
      חשבתי עליך ממש בתערוכה, כי עד שהבנתי מה קורה, עברו 2 דקות ולא הצלחתי לצלם וידיאו בשני חדרים מופלאים.
      את כבר היית עושה מזה מטעמים וגם וגם וגם
      לגבי המטרות … אני סומכת על ארץ הפלאות שלי, שמתזמנת לי מסיבת הפתעות, גם בלי מטרות ותוכניות מיוחדות. פייר היא אפעם לא איכזבה.

  11. אחחח טובה, טובה! כמה שאת טובה! מתה על הסיפורים שלך, על הכתיבה, התמונות וכמובן – על הסבלנות האין סופית שבזכותה אני מגיעה למקומות שאף פעם כנראה לא אגיע אליהם. (עוד) פוסט נפלא מבית היוצר… תודה

    • טובה הגיב:

      אחחחח אורה אורה ❤️ כמה שאת טובה אלי
      רק בשביל פירגון כזה שווה לכתוב עוד פוסט …לחכות לך בסבלנות ולדעת שכן תגיעי לעיר העירים
      תודה ענקית

  12. אירית הגיב:

    אני לא מבינה כלום באמנות , וציורים , ומוזיאונים עושים לי אי שקט , אבל קוראת בשקיקה כל מה שאת כותבת , וכל כך נהנית , מהכתיבה , מהתיאורים , מהדרך שבה את מעבירה חוויות ריגושים מקומות אנשים – ואפילו תמונות במוזיאון – שאין סיכוי שאגיע לשם – בלעדייך.

    • טובה הגיב:

      אירית תודדדה ❤️ את נשמה ניו יורקית טובבבה
      ששותה בשקיקה את כל הכוסית הניו יורקית שאני מגישה. ואין כמוני שיכורה ומאושרת מזה .
      בארץ הפלאות, תמיד קורה משהו, קרנבל, פסטיבל …ולא משנה באיזה עונה או תערוכה, זו מסיבת הפתעות גדולה.
      נו , את יודעת … העיקר שיש לנו אותה

  13. ג'וד הגיב:

    שלום גם לך ונעים מאוד, כי לא מזמן הכרנו וירטואלית.
    תודה על קוסמה, על ניו יורק הסודית ועלייך.
    נהניתי מכל פיסת מידע.
    בואי לבקר.
    ג'וד

    • טובה הגיב:

      ג'וד תודה שבאת לבקר בניו יורק שלי 🙂 ושמחה שנהנת מקוסמה
      נתלי היא הסוד העל חושי של שתינו, שמחברת עולמות שונים ומשונים
      אשמח לביקור בצימר שבעלית הגג, שהוא גם סלון תרבותי וגם צבעוני ויצירתי, וגם וגם וגם ….

  14. נורית הגיב:

    התמונות והפוסט פשוט מהפנטים – והסיפור שלה גורם לך לחשוב על כמה רחוק אפשר להגיע כשלא מוותרים ..

    • טובה הגיב:

      תודה נורית 🙂 עשית לי עיגולים אדומים בלחיים
      האישה הזו באמת מהפנטת, מרתקת אניגמטית…זה חלק גדול מסוד קסמה לתחושתי .
      שמחה שהצלחתי לחוות ולהשאר לספר .

  15. מיכל מנור הגיב:

    חוויה מטורפת וקצת הזויה לחכות כל כך הרבה שעות בתור לתערוכה, אבל התמונות שצילמת שם מופלאות..היה שווה לחכות, לפחות לנו הקוראות….

    • טובה הגיב:

      מיכל 🙂 המון תודה וד"ש לאירלנד הירוקה
      זו חוויה מטורפת כמו העיר הזו, שיכולה להעמיד תורים הזויים למסעדות, תערוכות, הצגות … וגכם אני הפעם "נפלתי" לסחרחרת הזו (למרות שלא ידעתי על כך מראש) . התערוכה הנודדת בארה"ב של חדרי האין סוף (היוטיוב בסוף. עכשיו בקליבלנד עד סוף ספטמבר) גרמה לקריסת מערכות הכרטיסים, בכל מקום שהיא הגיעה אליו . הם החליטו לשנות את הסיסטם ושניתן יהיה להזמין רק דרך האינטרנט (ככה זה גם בטוקיו) . לא סתם כתבתי "קוסמה מניה " זה ללא תקדים גם בעיר העירים .
      לגבי התמונות שלי, הצטערתי שלא הספקתי לעשות ווידיאו, בחדרים של המראות והקלידוסקופ . וגם לא ממש ראיתי מה צילמתי, כי עד שהספקתי להבין… עברו 2 דקות. מצד שני, חוויתי את הטרוף של החדרים בלי רעשי רקע.

  16. ליאת בלזר הגיב:

    תודה שהחזרת אותי לחוויה המטורפת הזו שחוויתי ביפן.
    מוזיאון מטריף- נראה קצת שונה ממה שרואים כאן והכל מלא מלא נקודות ממש כמו שאני אוהבת עוד לפני שנולדתי 🙂
    יש לי אפילו תמונות שאני מחבקת עצים מנוקדים מחוץ לתערוכה…וכמובן שלא יכולתי לחזור ארצה בלי דלעת צהובה ופאזל דלעת ענק שעדיין מחכה לי.
    מקסים מקסים

    • טובה הגיב:

      וואוו ליאת, את מדברת על המוזיאון החדש שפתחו לה ?
      מה שרואים כאן, זה רק מה שהצלחתי לצלם… וגם אם הייתי מצליחה, כפי שאת הראשונה להבין, זה לא מדמה את החוויה המטורפת הזאת.
      כהכנה לפוסט שוטטתי בהרבה תערוכות שלה באינטרנט, בכל מקום זה שונה. היא כל כל מגוונת ואינסוף ווריאציות בין התמימות למולטימדיה במיצבים .
      בא לי לחבק איתך ביחד את העץ 🙂 תודה ומיליון

  17. ציפי הגיב:

    מקנאה בך שהספקת לראות את כל הטוב הזה. אני נתקלתי בה לראשונה, לבושתי, לפני 6 שנים ברומא, כשהחלונות של לואי ויטון התמלאו בפרחים שלה ובנקודות המופלאות. האשה הזו היא גאון מתפרץ של כשרון. ככ הרבה כשרון, שאולי קשה לשאת אותו בתוך בן אדם אחת. אני בטוחה שאגיע ליפן ושם אראה את העבודות שלה מול העיניים, אני לא מוותרת. מה שכן, הזכרת לי את הרפתקאת אלכסנדר מקווין והמט' שהיתה לנו. אני מאמינה שכשמחליטים לעמוד בתור, או לחזור לתור, כמו שלנו התאפשר, יש לזה סיבה טובה. החוויות שלנו מהמקומות המיוחדים ומהמראות תמיד יהיו שוות את השעות שחיכינו להן. תודה על השיתוף!

    • טובה הגיב:

      ציפי תודה לך 🙂 שהגדרת בשני משפטים כ"כ יפים את האישה והחוויה המתפרצת, הכל כלול .
      "האשה הזו היא גאון מתפרץ של כשרון. ככ הרבה כשרון, שאולי קשה לשאת אותו בתוך בן אדם אחת."
      למה לבושתך? לא מכירה הרבה אנשים שמכירים אותה לפני כן. הקוסמה- מניה התחילה בדיוק בשיתוף פעולה עם לואי ויטון.
      נכנתי לבדוק מי זה אלכסנדר מקווין שהזכרת, כי לבושתי לא שמעתי עליו עד היום. וואוו וואוו וואוו ושוב תודה.

  18. רחל לבון הגיב:

    טובה חברתי היקרה כמה שימחת אותי שכתבת על המפגש שלך עם יואי קאסמה. הכרתי את כל הסיפור כפי שסיפרת לי. אבל דבר אחד להכיר את הסיפור ודבר אחר לקרוא אותך עם כל היופי שבכתיבה שלך. יצרת מתח אצל הקורא מתי תכנסי כבר לתערוכה. אני במקומך כבר הייתי מוותרת. להמתין בקור הניו-יורקי בשביל כמה נקודות? מה אני משוגעת? אבל לך יש את הסקרנות הבריאה ואת כוח ההתמדה ואיזה מזל יש לנו שהיית שם ושיתפת. אני רק ראיתי בקיוטו דלעת מצויירת בנקודות לפני המוזיאון שלה כשבכלל לא ידעתי עליה דבר עד שזיוה פתחה לי צוהר לאומנית זאת. התלהבתי ממנה מאד. כיון שהייתי בטיול מאורגן ביקור במוזיאון לא היה כלול. את השלמת לי במעט מה שהיה לי חסר. מודה לך מאד על עוד כתבה משובחת מבית היוצר שלך!!!

    • טובה הגיב:

      רחל יקירתי❤️תודה שאת איתי ועם קוסמה, כאן ושם למרות הג'טלג …
      הרגת אותי מצחוק על " להמתין בקור הניו-יורקי בשביל כמה נקודות? " אני חושבת שבזכות הרוטווילר שבי, שלא יודעת לשחרר… אני מגיעה להפתעות של ארץ הפלאות . בתערוכה שלנו לא היתה אפילו דלעת אחת. כמו שכבר כתבתי פה, היא אינסופית בגוון שלה עם הנקודות ובכלל… כל תערוכה זה סיפור אחר של הפתעות.
      ואני רואה שגם במקרה שלך זיוה היא השדכנית, אולי היא צריכה לעשות הסבה מקצועית
      ושוב תודה על כל המילים הטובבבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *