הארלם ניו יורק פעם התפללו פה בעברית

מה חשבתי לעצמי כשרצתי להארלם לשמוע גוספל?
שאריתה פרנקלין
תשיר לי מהמעמקים של נשמתה הפראית
Take My Hand
You'll Never Walk Alone
You've Got a Friend
בלווי שירת המקהלה

כן, אולי ראיתי יותר מידי סרטים.
חוכמת ההמונים, של השמועה מפה לאוזן, לא הוכיחה את עצמה (מדובר בטרום עידן החוכמולוגים).
אני יודעת שממש רקדתם בהתלהבות ורצתם לספר לחבר'ה
אני רצתי החוצה מהחיבוק של הכנסיה
הייתי צריכה אוויר ומהר
למזלי כי טוב, אני תמיד מסתכלת על חצי הכוסית הניויורקית
אז יצאתי לכבוש את הארלם ההסטורית

ברודווי פינת השדים והרוחות

אולי ראיתי יותר מדי סרטים, אבל יש לי סיפור בשבילכם עם כל האלמנטים לשובר קופות
אחרי שהגוספל לא עשה לי את זה, החלטתי לקחת אלכסון חזק והגעתי לסרט האמיתי.
הנה זה מתחיל, כבו את האורות, תתרווחו על איזה כורסה עם בירה ופופפקורן ותדמיינו שאתם בניו יורק, כבר התחלה טובה.
פניתי מברודווי מזרחה וספרתי בדיוק 12 מדרגות, פתאום נעלמו כל הגבוהים והחתיכים של מנהטן והרעש וההמולה של הארלם
ובמקומם הופיעה תפאורה של עיר מהמאה ה 19.
הרגשתי שנחתתי בארץ המובטחת. ולמה תפאורה אתם שואלים, כי עמדתי שם לבדי, אני, היונים, בתי העץ הנמוכים שכאילו נלקחו מארץ הליליפוטים (זוכרים שהארלם זה בניו יורק) וסימטת Sylvan Terrace שמרוצפת אבנים.

רק לא הבנתי לאן נעלמו הכרכרות, סמל הסטטוס של הסוחרים הצפונבונים שגרו שם והתגלגלו איתם בסיבוב דאווין במעלה הטרסה.
בואו נתקדם, זה סרט, אין לנו את כל היום.
אתם רואים את העץ הירוק בקצה הסימטה, בואו נתקרב אליו ונעשה קלוזאפ, או זהו, רואים שמאחוריו מבצבץ בית גדול ולבן (לא ברוך, לא רואים באמת את הבית)

זה "בית הרוחות" או בשמו הרישמי Morris-Jumel Mansion . וכאן, בבית העתיק ביותר בניו יורק, מתרחשת העלילה של הסרט שלנו. הקשר בין הדמויות וההתרחשויות לבין המציאות הוא ממש לא מיקרי, סרט דוקו סטייל, לא לדאוג משעמם לא יהיה פה, מבטיחה.

Sylvan Terrace

לפני שנים רבות, קולונל בריטי בשם רוג'ר מוריס, בנה את הבית, כמתנת חתונה והוכחת רצינות לאהובתו האמריקאית מרי פיליפס. הם חיו שם באושר ובעושר, עד שפרצה המהפכה האמריקנית ב 1776, הזוג תפס את הצד של הממלכה ועזב לאנגליה.
ג'ורג' וושינגטון, שהכיר את הזוג באופן אישי (כן, ההוא שהיה נשיא ארה"ב הראשון), עמד אז בראש הצבא המורד, והיתה לו סיבה מצויינות לבחור את המיקום המנצח של הבית הזה ,למטה הצבאי שלו.
זה לא היה בית קטן בערבה, אלא אחוזה של מי שיש לו גדול יותר… ומשקיפה לכל רוחות השמיים והמים: מנהר הארלם עד נהר האדסון, ומנמל ניו יורק וסטטן איילנד עד לווצ'סטר.
השמועות מספרות שוושינגטון גם היה מאוהב במרי פיליפס, שבחרה להנשא לחברו מוריס, שהחזיק חשבון בנק שמנמן משלו. אין שמחה גדולה יותר מהשמחה לאיד כשהוא מנצח את הבריטים בקרב על ההארלם הייטס.
לבית הזה היה מזל של מתחילים כשאותו וושינגטון כנשיא ארה"ב הראשון, כינס שם את הישיבה הראשונה של הקבינט.
אחרי קולונל בריטי והאזרח מס 1 של ארה"ב, הגיע תורו של סוחר יינות צרפתי סטיבן ג'ומל, ופילגשו היפיפיה אליזה שהפכה לאישתו.
הבית עבר מהפכה צרפתית, כשאליזה מנצחת על העיצוב מחדש ומשוויצה שאפילו המיטה שלהם היתה של נפוליאון.

היא היתה הדיירת הכי מעניינת בסביבה והכניסה הרבה דימיון וסיפורים עסיסיים. כשהיפה והחכמה הפכה, לסוחרת נדל"ן עשירה ומצליחה בזכות עצמה, הנשמות הטובות יצאו במחול השדים והרוחות ואפילו מותו של בעלה, בתאונת כרכרה מוזרה מיוחסת לה.
אליזה ג'ומל, התגוררה שם במאה ה-19, וייתכן שגם היום. בשנות ה-60 קבוצת ילדים טענה שהותקפה בידי רוח הרפאים שלה. בנוסף רצות שמועות על שעון שמפתה גברים, תמונות שקמות לתחייה ועוזרת בית שהתאבדה בקפיצה מהמרפסת של הקומה השנייה.
ומאז ועד היום בליל כל הקדושים Haloween הבית נחשב לאתר ששווה להבהל בו.

גם אתם יכולים לבקר בבית העתיק ביותר במנהטן Morris-Jumel Mansion  ואולי תפגשו שם את רוחה של אליזה היפה.
שעות פתיחה: ימים שלישי -ראשון, בין השעות 16:00-10:00. בשני  סגור.

ואם אתם בסביבת הארלם בחודש אוגוסט, מדי שנה מתקיים  Harlem Week שהוא בעצם חודש 29/7-25/8
שבוע הארלם, זו חגיגה שנמשכת חודש שלם ועמוסה במופעים, מסיבות רחוב, תערוכות, פעילויות לילדים, תחרויות ספורט והרבה יותר.
מיליון מבקרים כנראה לא טועים וחלק מהמופעים בחינם. כי מוכרחים להיות שמייח.

הארלם פינת סנטראל פארק שלא הכרתם

אחרי שבילנו בהצגה יומית בבית רדוף רוחות ושדים מהמאה ה 19 צריך קצת להרגע נכון?
רציתי לקחת חלק מסצנה רומנטית עם נוף מהסרטים של וודי אלן, המאהב הקולנועי הגדול ביותר של עיר העירים.
ומה יותר מתאים מאתר צילומים צפונבוני במרחק מספר תחנות  מהארלם.
כן, אני שומעת אותכם מצקצקים ומרימים גבה, מה עכשיו סנטראל פארק, מי לא מכיר…
אני מודה, שאני מהמכורים לעיר העירים ונמצאת על קו ת"א ניו יורק הרבה שנים ואת החלק הצפוני לא הכרתי.
תמיד ראיתי בסרטים את הגשר הזה שרצים לידו ושאלתי את עצמי איפה זה לעזאזל?
אז לגמרי במקרה, אחרי שוטטות בהארלם הפורטוריקנית (סיפור לסרט אחר), הלכתי לאיבוד כמו שאני אוהבת ופתאום אני מגלה שעליתי על הזירה הכי מצולמת בסרטים
The Jacqueline Kennedy Onassis Reservoir
נכנסתי אליו מהשדרה החמישית ברחוב 90E במייל של המוזיאונים (אפשר גם  97E)
והקלקתי והקלקתי  והקלקתי … בוק שלם לגשר וסביב המאגר המושלם, עם כל החתיכים והגבוהים של מנהטן.

אהה ויש לי גם תחביב חדש ישן, לאסוף עלים אדומים ולרדוף אחרי השלכת החמקמקה
אני בונה בסתיו הקרוב על המסלול הראשון והכי צפוני North Woods ביער ביער, רק אומרת
אז אם אתם  בסביבה ורוצים גם, תעקבו אחרי המדריך של סנטראל פארק
Your Fall Guide to Central Park
יש בו מפה עם כל המסלולים של העלים האדומים, כתומים וצהובים

הסברים איך למה וכמה, סיורים שונים וגם ארועים כאלו ואחרים חינמיים
אפשר גם להרשם ולקבל את כל הטובבב הזה ישירות לתיבה הפרטית שלכם

שתהיה לנו שנה טובבבה וניפגש בניו יורק הבנויה
HAPPY END

 

29 Responses

  1. רחל לבון הגיב:

    טובה'לה יקירתי – אני נהנית כל פעם מחדש מעוד פוסט משובח שלך. ציור הקיר הענק כבר מההתחלה שווה את ליבי. וארתה פרנקלין אהובה עלי . כך שקראתי את הפוסט כשהמוסיקה ברקע. בית רוחות נשמע מפחיד אבל אם את שרדת אז זה אפשרי. והמראה של התמונה על הרזרבואר של ז'קלין אונסיס נראה מדהים!!! בקיצור נהניתי מאד לשוטט איתך לשעה קלה בניו-יורק המדהימה שלך!!!
    להתראות בפוסט הבא!!!
    רחל לבון

  2. טובה הגיב:

    יקירתי, יש לנו הרבה מן המשותף 🙂 ואחד זה ציורי קיר
    אז בעודך מספרת על המוראלים המרתקים ב Chemainus אני פה מחייכת לי, שהצלחתי ללכוד את עינייך, כי יש לך ציפורים בראש .
    אריתה פרנקלין, היא מלכת שירי הנשמה והגוספל. כגודל הציפיה שלי כך גודל האכזבה, כי התיירים שרצים לכנסיות בימי ראשון יוצאים ממש נלהבים .
    בית הרוחות, שהוא בעצם הבית העתיק ביותר בניו יורק ממש לא מפחיד רק הסיפורים עליו. הוא בעצם משמש היום כמוזיאון הסטורי לאומי של עירית ניו יורק .
    הרזרבואר של ז'קלין אונסיס אכן מדהים, גם אחרי שסובבתי אותו פעמיים בשנה שעברה בסתיו ובאביב.
    והכי חשוב שנהנת וחזרת לספר
    תודה והמוןןן

  3. JUDITH WALDHORN הגיב:

    אני לא מתפלאה על רחל לבון שהצילום שבה את ליבה! זה עשה שמות גם לליבי שלי…:-)
    נראה לי שאת הסיור הספציפי הזה עשית לבדך (?) אבל עבורי זה היה כאילו טיילתי איתך יד ביד לאורך כל הדרך! כי: התיאורים כל כך חיים ומדוייקים, שקשה שלא לראות הכל שוב, מבלי לכתת את רגלי הזקנות!
    אז באמת תודה על צילומים מדהימים/איכותיים ועל תיאור שיש לו/נותן טעם של "עוד"

    • טובה הגיב:

      יהודית , את זוכרת ששלחת אותי ל ACADEMY OF ART AND LITERATURE על ברודווי ורח 155?
      התחנה נמצאת בהארלם הפורטוריקנית וממש שם ציור הקיר של הציפורים . עוד קצת ברגל , נמצא גם Morris-Jumel Mansion /בית הרוחות
      ותתפלאי לדעת שהזכרון שלך לגמרי עובד טובבב
      תודה שאת הולכת איתי יד ביד לאורך כל הדרך, כאן שם ובעיקר בניו יורק שלך 🙂

  4. נתלי תמיר הגיב:

    Take My Hand
    You'll Never Walk Alone
    You've Got a Friend
    ויש לי חברה טובה שדואגת ללכת איתי בכל רחבי ניו יורק, גם שאני לא שם באמת, מדמיינת כל פעם מחדש, איך אנחנו ביחד.
    ומדהימה אותי כל פעם מחדש, איך את זוכרת לפרטי פרטים את כל המקומות, זה מטורף בקטע טובהההה

    • טובה הגיב:

      משכבר, את לידי בניו יורק ומתחת לאף …
      חברה טובבבה שכמוך רואה לי את ניו יורק לפני כולם
      ומתרגשת איתי מכל הלב הניו יורקי
      תודה שאת כאן שם ובכל מקום , יד ביד ראש בראש עין בעין …

  5. ממש מפחיד הבית הזה. לא לבעלי לב חלש כמוני…

    • טובה הגיב:

      אורה'לה, גם אני לא אוהבת סרטים מפחידים ובחיי שזה לא
      אבל כמו שכבר רשמתי לך , בניו יורק, כל אחד יכול למצוא את השביל שלו, יש מקום לכולם, זה מה שיפה בה
      ולציידת תמונות כמוך, זה גן עדן עלי אדמות
      כשתגיעי תביני
      ותודה שאת נשארת איתי 🙂 למרות הפחד

  6. אילנה בר הגיב:

    טובה יקרה, הדבקת אותי באהבה שלך לניו יורק, השונה, הצבעונית. הסקרנות שלך לוקחת אותך למקומות שמחוץ למסלול התיירותי הנדוש וכמה מסקרן לטייל איתך אי שם בהארלם. אותה שכונה מושמצת נראית בתמונות שלך קסומה. והלינק ששמת כאן לדף מידע על הסנטרל פארק… שתבורכי… הדפסתי אותו ואלך בעקבותיו לצפון הפארק במרדף אחרי העלים האדומים…

    • טובה הגיב:

      אילנה , נפגשנו כך באמצע המדבר, או בניו יורק, כי שתינו חולקות את אהבת הנדודים המילים ומה שבינהם
      הארלם כבר מזמן הפכה למלכודת תיירים קלאסית( פחות מתחברת לקונספט) . הסיפור שלי יותר קרוב להארלם הפורטוריקנית, שזה סרט אחר לגמרי.
      זכרתי שרצית לפגוש את השלכת בסנטראל פארק, שמחה שעזרתי עם האתר 🙂 עכשיו צריך לדאוג שהיא לא תבריז לפגישה
      תודה שהאדמת לי את הלחיים הניו יורקריות

  7. יפעת הגיב:

    טובה, איזה יופי של פוסט ניו-יורקי ארגנת לנו. יש בו קצת מהכל, תערובת שכנראה מאפיינת את ניו-יורק (מודה שלא מכירה היטב את עיר העירים שלך), ציור קיר מרשים, בית היסטורי, קצת אהבה וקצת מלחמה ושלום, צרפתים בריטים ואמרקאי אחד מפורסם, וכמובן פארק יפה. עיר העירים שלך עסיסית עשירה ויפה.

  8. טובה הגיב:

    יפעתתתת
    תודה על הפרגונים ושתרגמת כ"כ יפה את עיר העירים שלי 🙂 (גם אם את לא מכירה מספיק) לא יכולתי לכתוב אותה יותר טוב
    יש בה מקום לכולם ובדיוק ככה היא מרתקת אותי ,אני מחזירה לה באהבה ורצה לספר לחבר'ה

  9. טל בר הגיב:

    את משהו מיוחד! הייתי בניו יורק כל כך הרבה פעמים, ואני כבר מתה לחזור עליה ולראות אותה דרך עינייך. שנה טובה, טובה 😁

    • טובה הגיב:

      טל תודה 🙂 את עושה לי אדום בלחיים הניו יורקריות
      ממתינה לך בעיר העירים פינת הגעגועים
      אולי תבואי איתי לאסוף עלים אדומים ?
      שנה נהדרה

  10. נועה בר-נס הגיב:

    נהדר – האיזור הזה מוכר לי היטב, שם למדתי, וכמעט בטוחה שגם הייתי בבית שתיארת במסגרת אחד הקורסים. לא זכרתי את עניין הרוחות ושאר הסיפור:) כבר היה מזמן

  11. טובה הגיב:

    תודה לאחת שיודעת 🙂 ואיזה כייף
    גם אני כמעט שהספקתי לשכוח( מעל לעשור ובגילי כבר לא זוכרים) , אלא שבעונה הזו, כולם רצים להארלם… לדעתי מלכודת תיירים קלאסית. אז נזכרתי.
    לפי הרענון שעשיתי לקראת הכתבה , די בטוח שביקרת שם במסגרת הלימודים –
    1.שני אלמנטים חדשניים לזמנם היו בו בבית . האחד, כניסה גבוהה במיוחד וגמלון משולש בחזית והשני, חדר מתומן בגובה שתי קומות באחורי הבית, כנראה הראשון בסוגו בארצות הברית
    2. לאחר מותה של אליזה ב-1865, הותירה אותו כדוגמה מצוינת לאמנות והתרבות של ניו יורק בתקופתה
    אישית , הרבה יותר התחברתי לסביבה הזו שמוכרת לך, מהארלם של רח 125 וכל הטררראם שמסביב

  12. ציפי הגיב:

    סיפור נהדר. עשית לי חשק להארלם ולגשר ולפי ה עם החתיכים ולעלי השלכת. ולסנאים הקטנים. וסתם לבנינים הגבוהים ולאנשים שרצים ( לאן הם רצים לעזעזל?) בקיצור חשק לניו יורק. כשהינו בה קבלנו מחברים כרטיס לתור באוטובוס תירים. עלינו לגג שלו ונסענו ברחבי הארלם. פחדנו לטייל בה לבד. חבל. הפסדנו. בפעם הבאה כבר לא נפסיד😃

    • טובה הגיב:

      אין דבר שיותר משמייח אותי, מלקרוא שעשיתי לך חשק לניו יורק 🙂 תודה ציפי
      ניו יורק עיר מגעגעת בדיוק מהגם וגם וגם שתארת
      והאנשים בעיר הזאת תמיד רצים, לא ברור למה ולאן .
      בפעם הבאה נחלום ביחד את עיר העירים
      רק צריך לפתור את הסוגיה של הקפה

  13. זיוה הגיב:

    אז את מציעה לי להיבהל בבית העתיק במנהטן? אם אגיע אליו או לא – הסיפורים שאת מעלה עסיסיים ונהדרים. את מקימה מציאות אל מול העיניים. מסלולי השלכת בסנטרל פארק דווקא מפתים.

    • טובה הגיב:

      זיוה, תודה על מקימה מציאות אל מול העיניים 🙂 ובכלל על המילים הטובות, הסמקתי .
      השלכת תמיד מפתה. גם השנה, ממש בימים אלו, אני בכוננות סתיו בניו יורק. אני רודפת אחריה מאז 2012.

  14. Lian הגיב:

    קראתי את הפוסט כמו ספר מתח טוב! אני כל כך אוהבת לגלות סיפורים כביכול "קטנים" על בתים או רחובות ודרכם ללמוד המון. אז בקיצור ממש פוסט כלבבי, ומצפה כבר לרגע שאגיע לניו יורק ואצטרך לבחור בין כל ההמלצות שלך 🙂

    • טובה הגיב:

      ליען, איזה כייף שסיפורי ניו יורק שלי, נכנסו לרשימת "הסיפורים הקטנים" שלך 🙂 גם לי יש משיכה לסרטים וסיפורים "קטנים"
      תודה והמון על כלך כל המילים החמות

  15. ניני אטלס הגיב:

    כתיבה משובחת. לא הייתי בניו יורק פיזית, אבל אתך – הייתי גם הייתי 🙂

    • טובה הגיב:

      ניני , זאת היא, הניו יורק הזאת, שמצליחה להוביל אותי בין המילים והסיפורים
      ואני בכלל לא ידעתי שאני כזאת
      והכי כייף לי לשמוע שטיילת איתי בניו יורק 🙂 תודה

  16. עדי הגיב:

    גיליתי את הבלוג שלך במקרה (דרך הפוסט של אילנה בר על ניו יורק) והוקסמתי.
    איזה כייף שיש אותו!
    ועכשיו לפוסט – מרתק ממש, בהארלם לא הייתי מעולם, ועכשיו יש לי סיבה טובה.
    וגם עשית לי חשק עז לקפוץ לטיול שלכת בניו יורק.
    תודה!

    • טובה הגיב:

      עדי תודה על המילים המקסימות 🙂
      אני מופתעת שרק עכשיו גילית את ניו יורק ניו יורק שלי- אני לא מפסיקה להשוויץ בה .
      כיון שאני מכירה ונהנת "ממטיילים בכיפה " שלך, רק להגיד שהכותרת של הפוסט "הארלם ניו יורק פעם התפללו פה בעברית", היא לא פייק ניוז –
      במהלך השוטטות בהארלם, התגלו לי מבנים עם מגיני דוד .מסתבר שההארלם היה מאוכלס בריכוז היהודים מן הגדולים בעולם ,עד שנות ה 30.פעם התפללו כאן בעברית .היום נשארו שם רק בתי -הכנסת ,וחלק גדול מהם עבר הסבה לכנסיות.

      • עדי הגיב:

        אני יודעת את זה! י שלי ספר מהמם על תולדות משפחה יהודית בתחילת המאה העשרים בניו יורק, והיא מתארת איך הן נסעו לסבתא שלהם האורתודוכסית שהיתה גרה בהארלם!

  17. נילי חוט הגיב:

    טובה'לה הטובה,
    איזה פוסט משובח! קראתי בנשימה עצורה.
    תודה שחשפת עבורי עוד פיסה מניו יורק שלך- מותחת, קצת רכילותית, מחייה נשים וגברים, שכבר מזמן לא עמנו, צבעונית וסתווית.
    הצילומים- אש!!! את חייבת ללמד אותי ללכוד את הרגע הקסום…
    אהבתי!!!
    נילי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *