ניו יורק ניו יורק בתוך שדרות החופש

All the World’s a Stage
ושוב יצאתי לחלום הרפתקאות בארץ המובטחת, ניו יורק ניו יורק.
המסע שלי התחיל ביום גשום ואפרורי, עם וירוס שהחליט להתנחל אצלי, לאורך שדרת ברודווי.
ובברודווי כמו בברודווי יש קסם באוויר, העולם כולו במה וכולנו שחקנים.
כבר כשירדתי מהסאבווי חיכתה לי הופעת רחוב צבעונית, והשתלבתי באווירה  של גיבורי העל.
כמו תמיד, בארץ הפלאות קורים לי ניסים ונפלאות I Feel Good.
בתאום מושלם עם שדרת הכוכבים, השתלבו להם פסלים גדולים מהחיים. הסתובבתי סביבם מוקסמת.

יצורים אגדתיים שקרמו עור וגידים, לבשו קרניים ובגדים גזעיים, וצעדו בנחת כמו זוג תיירים, 
לתחנת הסאבווי ברחוב 72.
פנטזיה לבעלי חיים וצמחים כל כך אנושיים שיצאו מהסרטים הטובבבים.

אוח גוטיניו גוטיניו, תראו כמה שהם יפים.

in dreams awake
להבדיל מהממהרים המקומיים של עיר העירים, גם אני כמו הדמויות מהאגדות לא רצה לשומקום, לא לתחנה הזאת וגם לא להבאה.
נהנת מהסטטוס של תיירת מתמידה בעיר הגדולה. רוקדת על כל המסיבות, גם תיירת וגם בנעלי בית.
מתעכבת כאן שם ובכל מקום בניו יורק, בלי שום תחושת דחיפות לראות אטרקציות כאלו ואחרות. 
ככה בדיוק אני אוהבת, מתלהבת, חולמת אותה, תוך כדי הליכה in dreams awake
וככה בדיוק קוראים לתערוכה הפנטסטית הזו של Kathy Ruttenberg.
נסחפתי בין חלום למציאות, באגדה האורבנית לבית ברודווי שהיא מספרת. והיא אחת שיודעת  לספר סיפור, ולהצמיח דמויות מהטבע, בשילוב מושלם עם סביבתם בעיר הגדולה.
דילגתי לי בציפיה בין פסל לפסל כמעט מאה רחובות. שישה פסלים גדולים מהחיים כבר אמרתי?  

ממשיכה ללכת צפונה, לפגישה עם גברת מגונדרת  העונה לשם Ms. Mighty Mouse. התמונה של עכברת העיר הזאת, היא היא שגררה אותי לצאת מהמסך בישראל לשדרה הכי מפורסמת בניו יורק (ואולי גם הכי ארוכה).
משהו במבט שלה, בניגוד מוחלט לתלבושת המוקפדת עם נעלי הזהב, כבש אותי.
כבר בפסל הראשון All the World’s a Stage שנמצא בשכנות לאולמות של Lincoln Center, הרגיש לי שהמיקום של הפסלים לא מקרי. כיוון שאני אוהבת הפתעות ולא נוהגת לעשות תחקיר בטחוני ולהגיע עם דעות קדומות, לא ידעתי שגברת עכברת חולמת על משולש גבינה מהמעדניה הסמוכה Zabar’s.


Topsy Turvy
התחזיות הגשימו את עצמן. התחילו לרדת דליים של מים מהשמיים, שאילצו אותי לעשות הפסקה, ואיזו הפסקה שווה זו היתה.
רצתי לתפוס מחסה באחד הבניינים שצמודים לשדרה, היישר לזרועותיה של הקפיטריה באוניברסיטת קולומביה.
אומנם עוד “סטארבאקס", אבל עם הקפה לאטה הכי זול ששתיתי בניו יורק (הטעם מחורבן כרגיל), שרותים מצוחצחים בשפע (מצרך נדיר בעיר הגדולה) ולא פחות חשוב, שקעים להטענה מכל צבע, סוג ומין (זה המקום היחידי בעיר שהם לא חסומים, נשבעת) תרשמו לפניכם ואל תגלו לאף אחד.
חוץ מזה, ראיתי דרך החלונות, מבנים וגנים מדהימים ורשמתי לעצמי שצריך לחזור לסיבוב נוסף.

אהה, הוקסמתי מהאווירה הסטודנטיאלית, ושם אני רוצה ללמוד בגלגול הבא. מייד רשמתי לחברתי פוריה בווטס אפ על התגלית החדשה
והיא רשמה לי בחזרה: “תכיני לגלגול הבא 100 אלף דולר לשנה והרבה שכל …” ( עד הגלגול הבא אדאג לכל התנאים הנדרשים).
לא היו תנאי צילום אז תסלחו לי, אולי בביקור הבא או בגלגול הבא.
כשהגשם טיפה נחלש, יצאתי למשימת התאבדות לצילום הגברת שעומדת על הראש Topsy Turvy.
הסתובבתי סביבה מספר פעמים, פשששש הטופסי הזו כנראה התקמבנה על 100 אלף דולר לשנה והרבה שכל, אם שיבצו אותה באוניסרסיטת קולומביה, כבר בגלגול הזה.
אבל אז הבנתי שהחכמה הזאת זיהתה הזדמנות. היא היתה במקום הנכון ובזמן הנכון, לקפוץ ראש ולתפוס את מקומו של אטלס, שכבר התעייף מלהחזיק את כדור הארץ המודרני על הכתפיים שלו.
בהפוך על הפוך, טופסי מחזיקה את כל העולם על הרגליים ומוכיחה, שאם תרצו אין זו אגדה.
יש מקום לכולם, רק צריך למצוא את האיזון הנכון.
אין מה להגיד כשאין מה לומר, גם יפה, גם אמיצה ובעיקר חכמה.
וכשאני מתלהבת המצלמה עובדת בפרך.


Always Look On The Bright Side Of Life

בחזרה לעתיד, לגלגול הבא שלי באוניברסיטת קולומביה. אתם זוכרים שיש תנאי קבלה קשוחים? אז גם אני רציתי להיות חכמה כמו טופסי, לראות את הנולד ולעשות לעתידי. כצעד ראשון, יצאתי לסיור הכרות בשכונה של האוניברסיטה שלי Upper West Side.
יאלה בואו איתי אתם שם במסכים, שלא ארגיש לבד בלבירינט של העתיד. מבטיחה שיהיה מעניין ובקרוב נגיע רחוק.

בצעד קליל, דילגתי דרך הגנים משדרות ברודווי לשדרות אמסטרדם, עברתי את הסיפריה והופ נתקעו לי העיניים בכנסיה היפיפיה הזו
 SAINT JOHN THE DIVINE. לא יכולתי להתאפק ונכנסתי פנימה.

וואוו וואוו וואווו, היא גם יפה וגם מאירת פנים ובעיקר מקבלת את כולללם באשר הם.
איפה אפשר לראות גמל, לאמה ופרה יחד בקתדרלה? ברור שכאן.
יש יום בשנה שחוגגים את "הפלא והיופי בממלכת החיות ומכבדים את כל היצורים מקטן ועד גדול".
באותו יום 
היא מתמלאת בחיות המחמד שאנשים מביאים לקבלת ברכה. בחיי שזה אמיתי. הנה תראו פה את התמונות החגיגיות.
ממש הפנינג עם דוכנים, משאיות מזון והופעות חיות שכוללות את "מיסת כדור הארץ". אני כבר מאוהבת.
הכנסיה הזו, נושאת בגאווה את הדגל לזכר קורבנות האיידס ובמקום המפתיע והמיוחד הזה, האומנות נמצאת בכל פינה.
האומן Tom Otterness עיטר את העמודים המרכזיים בבע"ח קטנטנים שמציצים אלי בגובה עצום, ויש פה ד”ש עם מלאך ולב אדום מ Keith Haring.
וזה עוד לפני שדיברנו על המבנה היפיפה, שמארח תערוכות קבועות ומתחלפות, ועל הגנים השווים בחוץ, עם להקה של טווסי חופש.
בקיצור כנסייה כלבבי.



The Marvelous Mrs. Maisel

השכונה הזו כבר מוצאת חן לי. עכשיו צריך למצוא פארק לטייל עם הכלבים, ואולי להציץ על דירה להשכיר ולראות אם השכנים נאים בעיני. אתם בטח חושבים שהשתגעתי, אז זה בדיוק מה שאני עושה פה, מתפרעת עם התסריט של "ניו יורק ניו יורק בתוך שדרות החופש" וזה תמיד מצליח לי. אז למה להחליף פטנט מנצח?
אחרי שעפתי על עצמי, נחתתי ב Riverside Drive (אם הלכתם לאיבוד, אני עדיין בשכונה, אפילו על אותו רחוב 117- האוניברסיטה על שד' ברודווי, הכנסיה על שד' אמסטרדם ואז בא Riverside Drive). מימיני הנהר, משמאלי בנייני המגורים של Upper West Side
עם נוף על הנהר ובכלל.. ואני הולכת לי באמצע בפארק. קורררר כלבים אפילו הם מאוד לבושים, כיאה לכלבים צפונבונים. רוחות חזקות משתוללות היום, כ”כ קרררר שלהוציא את היד מהכפפה ולצלם, זה מעשה אמיץ, אז וויתרתי לעצמי. אסכם ואומר שבצ'כונה שלי יש הרבה נקודות חן והיא יפה מלפנים מאחור ומכל הצדדים, יצאתי מרוצה מהבחירה לגלגול הבא.
אתם בטח שואלים, איך
 גברת מייזל הנהדרת שבכותרת קשורה לתסריט החלומות שלי? אוהו כמה שהיא קשורה.
כשחזרתי לתל אביב, חיכתה לי על המסך הקטן, גברת מרהיבה, מהשכונה הנכונה Upper West Side (כן כן) עם אבא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת קולומביה (כן כן). וזוהי רק ההתחלה לה לה.
הגברת הנהדרת מתפרצת שיכורה לבמה, ביום שבעלה זורק אותה, עם סטנד־אפ יהודי קורע. היא נותנת בראש עם הפאנצים, כשהיא נפרדת ממנו ומחייה המושלמים. אוח אוח הפאנצים פה זו אומנות והיא מגישה אותם בתזמון המדוייק ובצורה מרהיבה.
רוצו לראות את הממתק הצבעוני והמענג, של ניו ייורק סטייט אוף מיינד.

אולי גיבורי העל המפוסלים כבר לא ממתינים לכם בשדרה של עיר העירים
אבל תמיד יש בה כוכבים מפתיעים שעוברים דירה או מתחלפים באחרים
מניחה פה רק 32 תערוכות ציבוריות וחינמיות שרצות עכשיו 

מוזמנים להצטרף אלי ולהרשם למעלה מימין
מבטיחה שנעשה ביחד חיים משוגעים 

32 Responses

  1. רחל לבון הגיב:

    הממת אותי טובה היקרה עם צילומי פיסול הרחוב הנפלא. הזוג מעץ ברור שאני סקרנית איך נראה מלפנים. והסיפורים המעניינים שלך קולחים . אני מחכה לסיפור בהמשכים שלך בניו- יורק. את אוצר אדיר למטיילים בניו – יורק. אל תופתעי אם יום אחד אגיע גם אני להציץ שם.
    תודה לך יקירתי על עוד פוסט נפלא ומשובח.

  2. Tova הגיב:

    רחל יקירתי 🙂 תודה והמוןןןן
    הגעת ראשונה לשדרות החופש שלי בניו יורק ועשית לי סיפתח מכל הלב
    תשומת הלב שלך לפרטים, הסקרנות, הלווי … והמילים המפרגנות
    תמיד מרגשים אותי מחדש.
    ורחל, מבטיחה לשלוח לך תמונה מלפנים, של הזוג המקסים שבא לי כ"כ טוב וטבעי
    כמוני כמוך , תמונות עושות לנו את זה ומוציאות אותנו להרפתקאות מופלאות .

  3. יפעת הגיב:

    טובה, פוסט נפלא. אהבתי את המעוף, את השחרור, אפילו גרמת לי לסחרור. הפסלים נפלאים וביחד עם המילים הנפלאות שלך יצא פוסט מענג. פוסט שכולו חופש, ניסים ונפלאות. פוסט שמעיף את מצב הרוח גבוה למעלה. תודה, התענגתי.

    • Tova הגיב:

      יפעת, תודה על המילים המעיפות 🙂
      איפשרתי לעצמי לכתוב את הריחוף והטרוף שקורה לי בניו יורק בפומבי
      קצת חששתי כשפרסמתי… המילים שלך הצמיחו לי כנפי חופש
      לעונג לי

  4. עדי מורן קיבא הגיב:

    איך אני אוהבת לקרוא אותך. כאילו זו אני שמתהלכת ברחוב

    • Tova הגיב:

      עדי 🙂 איזה כייף לשמוע
      חשבתי שאני המשוגעת היחידה בשכונה
      תודה שאת הולכת איתי יד ביד בעיר האהובה

  5. נתלי תמיר הגיב:

    אני רוצה לצאת לחגיגות וריקודים ברחובות ניו יורק ותל אביב על חזרתך אלינו, עם פוסט מקסים שלוקח אותי לאיבוד ביחד איתך כמו שרק את יודעת, כמה את טובה אלינו.

    • Tova הגיב:

      משכבר יקרה לי מאוד 🙂
      You're dancing me
      Here there and everywhere
      בשמחה, באהבה כמו שרק את יודעת
      תודה על קבלת הפנים הלבבית שעושה לי המון טובבבב

  6. דבורה ברקן הגיב:

    טובהלה יקירתי.איזה יופי של פוסט.תמיד עושה לי חשק ללכת בעקבותייך.בדיוק לפני שקראתי כאן התחלתי לחשוב על קיץ אינדיאני ואולי בעקבותיו לעיר העירים שלך.מי יתן ויהיה לי האומץ לקום ולעשות מעשה.😍

    • Tova הגיב:

      דבורה'לה 🙂 שאת יודעת לשמייח
      את מוזמנת לבנות עלי בקייץ האינדיאני ( העונה הכי אהובה עלי ) נאסוף ביחד זהבים צהובים, אדומים וכל מה שבינהם
      ומי כמוך יודע להרים את כפפות אדומות ( קטן עליך אחרי איסלנד והרוקיז)
      מחכה לך בפינת ניו יורק הזהובה בהמון אהבה

  7. מירה הגיב:

    יקירתי, עוררת בי חשק עז לבקר בעיר המדהימה הזאת. בינתיים נהנית מאוד לטייל איתך ולחלום איתך🍒

    • Tova הגיב:

      מירה'לה תודה 🙂 את כרגיל נהדרת
      אני מאחלת לך שבקרוב תגיעי רחוק עד לניו יורק ניו יורק
      בינתיים את מארחת לי חברה נפלאה לחלום טיולים בעיר העירים

  8. הדר הגיב:

    אני הלכתי שם לכיוון ההפוך, ירדתי מאמסטרדם לתוך הפארק, הפרשי גובה נאים, הישר לחברתי שלקחה אותי ישר לסיבוב בצפון הסנטרל פארק.
    כל כך יפה הסתו בעיר.
    ואלמד אותך סוד קטן, אם תהיי תושבת העיר הלימודים חצי. לערך. לא זול אבל מקרב את החלום.
    מחכה להמשך שלך.

    • Tova הגיב:

      חיוך גדול התפשט לי על הפנים שראיתי את התגובה שלך 🙂
      עשית סיבוב בשכונה שלי שהתלבשה הוד והדר לכבודך.
      תודה שקפצת לבקר אותי כאן ושם
      מבטיחה שהמשך יבוא בקרוב

  9. ניני אטלס הגיב:

    טובה
    איזה כיף לטייל אתך, עם השפה הקולחת וההומור השופע, בין שבילי הגלגול הזה ובדיקת התווי לגלגול הבא.
    הפסלים באמת מדהימים ואפילו צחקתי בקול רם כשתיארת את הזוג כלובש בגדים "גזעיים" – תיאור משובח ומדוייק.
    כל מילה שלך טבולה באהבה לעיר.

    • Tova הגיב:

      תמיד טוב שיש לידי חמושה בעדשה 🙂
      ששמה לב לכל הפרטים "הגזעיים" ומצויידת בחוש הומור בריא
      כאן שם ובכל מקום
      שמחה שהצלחתי להעביר פה את מזג האווירה בעיר הגדולה
      ותודה לך על כל מילה ומילה טובבבבה

  10. זיוה הגיב:

    טובבבה, אוח, גוטיניו גוטיניו. איך את כותבת? חיוך נמרח לי מהמילה הראשונה ועד האחרונה. האם שמת לב שחלק מהפסלים מאוד פמיניסטיים? להתלבש כמו עכבר העיר אבל על עקבי זהב ולהחזיק את כדור הארץ לא בזרועותיו חסונות של השרירן אטלס אלא על עקבים… זו מרענן. מאוד מרעננת ונחמדה האמנות הציבורית הזאת.

    • Tova הגיב:

      זיוה'לה עלית עלי ועל האומנית 🙂
      אני עפה על העיר הזאת, כי היא לא מפסיקה לרענן אותי כל פעם מחדש .
      האומנית Kathy Ruttenberg שלא הכרתי לפני התערוכה הזו, מנסה למצוא את האיזונים: בין הטבע לעיר, בין חיות לאנשים , בין נשים לגברים… ויש מבחינתה מקום לכולם שווה בשווה. אנחנו מתבלבלים לחשוב שאמריקה המתקדמת "ליברלית" ויש שוויון הזדמנויות , אז זהו שלא.
      אמריקה מאוד שמרנית, והסדר הקיים נשמרץ בקפדנות. הגברים שולטים בתעשיה של האומנות, הקולנוע …. ובכלל. לאחרונה צצות אומניות שהקדימו את זמנן לאורך ההסטוריה ועדיין לפי הנלמד בתולדות האומנות הקרדיט ניתן לגברים. השערוריה האחרונה שטרפה את הקלפים, היא בתחום הציור האבסטרקטי.
      עד היום ספרי האמנות לימדו אותנו שנקודת האפס של האמנות המופשטת הייתה בשנת 1912, עם התפרצות סימולטנית ולא מתוכננת של כמה אמנים – גברים, כמובן – ובראשם קזימיר מלביץ' האוקראיני, וסילי קנדינסקי הרוסי ופיט מונדריאן ההולנדי, שניסו למצוא סדר אוניברסלי ועיקרון רוחני דרך ההפשטה. התערוכה בגוגנהיים מנפצת את הנרטיב של הפרויקט המודרני ומנכסת אותו לאף קלינט הנשכחת, שהתחילה כמעט עשור לפניהם.
      תודה על התגובה שמורחת לי חיוך גדול על הפנים

  11. מרגישים את הקלילות בה את מרחפת ברחובות ניו יורק עד חיפה 🙂

    • Tova הגיב:

      אורה עלית עלי מניו יורק ועד חיפה 🙂
      העיר הזו מעיפה אותי ואני עפה עליה בחזרה, מן יחסי חברות כאלו, שאחת מפרה את השניה .
      שמחה שהצלחת לרחף אויתי ותודה

  12. אורית מצא הגיב:

    כל העולם במה ונראה שהיו יורק במה משובחת במיוחד. הפסלים מוסיפים לה מסתוריות, שמחה סגנון ייחודי. שמחה להכיר את הבלוג

    • Tova הגיב:

      אורית 🙂 שמחה שבאת לבקר אצלי ותודה
      ניו יורק היא אכן הבמה הכי גדולה, הכי מגוונת , הכי חדשנית …. ועוד הרבה הכי הכי בשבילי
      מקווה שאצליח לשמייח אותך בשמחתי גם בהמשך

  13. אסתי גרשוני הגיב:

    נפלא. במיוחד התיאור של Uper east side, שם גרים קרובינו ושם התארחנו משך 4 ימים בדירה שהעמידו לרשותינו כשנסעו. זכרונות נהדרים מאזור האוניברסיטה המקסים. האמת, מדי יום עשינו סיבובים ברגל אבל שלא כמוך הרוח הבריחה אותנו לסבוויי, שם יש בונוס – נוף אנושי עם מגוון אתני מיוחד.
    אח ניויורק ניויורק, מתה מגעגועים(: (:

    • Tova הגיב:

      אסתי תודה 🙂 יש לנו הרבה במשותף
      איזה כייף לרכל עם מישהי שמכירה את הצ'כונה שלי בגלגול הבא.
      יש לי משיכה מיוחדת לסבווי ולתחנות שלו , לפעמים צריך לגרד אותי מאיזו תחנה
      הנוף האנושי מרתק אותי. אפילו הקדשתי לזה פוסט שלם.
      הבלוג הזה כל כולו געגועי לניו יורק

  14. Lian הגיב:

    אהבתי את המונח: תיירת בנעלי בית. זה עולם אחר לגמרי להלך בו. התלהבתי מאוד מהתמונות שצילמת, חש משהו מיוחד בפסלים האלו, שהם הרבה יותר מפסלים, וכנראה בגלל זה עצרת לצלם בחן. הייתי רוצה להיות גם תיירת בנעלי בית 🙂

    • Tova הגיב:

      ליען תודה 🙂
      יש יתרון לחזור כל פעם לעיר שאוהבים , תחושה של הכרות ונוחות של נעלי בית . אני מניחה שיש לך את זה עם לונדון ?
      האומנות הציבורית חרותה על דיגלה של עירית ניו יורק ולכן היא מאוד מפותחת ונמצאת בכל מקום. ואת לגמרי צודקת שהפסלים האלו הרבה יותר מפסלים.
      וליען ההמלצה על The Marvelous Mrs. Maisel היא לגמרי בשבילך – איימי שרמן פלדינו שיצרה את "בנות גילמור" יצרה גם את הגברת הנהדרת הזו שהיא הרבה יותר מנהדרת . רק אומרת

  15. "גם תיירת וגם בנעלי בית". מעולה! וטיול בעקבות פסלי רחוב תמיד מרענן ואיתך עוד יותר. מאחלת לך שהגלגול הבא יבוא במהרה בימנו אנו.

    • Tova הגיב:

      רבקה'לה תודה 🙂
      בשבילי היא "עיר טובה" אפילו מעולה.
      האמת שלא ידעתי שזו תערוכה של שישה פסלים, ידעתי רק על עכברת העיר, ממישהי שהעלתה תמונה בפייס .
      פסל גרר פסל והגורל רצה להכין אותי לגלגול הבא . אז מי אני שאסרב

  16. אילנה בר הגיב:

    טובה יקרה, כמה שנהינתי לטייל איתך בשדרה של חופש. הזכרת לי את ההוסטל בו ישנתי בשדרת אמשטרדם ואת התמונות שהיינו שולחות זו לזו בוואטסאפ.
    איזה יופי של תמונות הבאת לנו כאן, דרישת שלום גם מעיר העירים וגם אמנות יפה ובעיקר הדרך בה את חווה את העיר המיוחדת הזו ומעבירה את ההתרגשות גם אלינו, הקוראים.

    • Tova הגיב:

      אילנה יקרה לי מאוד 🙂 תודה
      אוח אוח, ואיך שנהנתי לטייל איתך לפני, תוך כדי ואחרי .
      הלהבנו האחת את השניה, כל אחת בתורה, עם עוד ציור קיר של קוברה ועוד גשר ועוד תצפית ….
      וכן לשתינו היו חוויות מרגשות וככה אנחנו כותבות ומתרגמות אותם למילים.
      שמחה שסיני הכירה בינינו

  17. נילי חוט הגיב:

    6 פסלים מהממים וטובה'לה אחת שלנו, שללא מילותיה המשובחות, לא הייתי יודעת על קיומם.
    חכי לי בגלגול הבא-באה עמך ללמוד באוניברסיטת קולומביה.
    עד אז, נמתין קצת, ואולי פעם נגיע לניו יורק שלך ונתהלך בה – כתיירים עם נעלי בית. אהבתי את הצירוף, שכולו -את והבלוג שלך.
    נילי

    • Tova הגיב:

      נילי הטובה 🙂 תודה
      על המילים והלווי הצמוד ובעיקר על החברה הנעימה שאת
      ואיך אני אוותר על כל הטובבב שבך בגלגול הבא ? ברור שאת תשבי לצידי בקולומביה ונבלה בנעימים בלימודים
      כשלרגלינו נעלי בית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *