זכרונות מעיר העירים – ניו יורק ניו יורק

 New York New York (טייק 2)

זוכרים שהייתי ב High מהידיעה שיש לנו פגישה עם העיר הגדולה ועם הכי חברה?
אז זהו, אחרי 24 שעות עם חיוך מרוח על הפנים, שבמהלכם רכשתי לי כרטיס טיסה במחיר משכנתא (כי אין מחיר לאהבה גם אם זו קלישאה), הראש עבר "למצב טיסה", כל העמדות תפוסות על ניו יורק.
מה אני עושה לבד (שזה החלק הפשוט) ובעיקר מה נעשה ביחד?
כי ניו יורק זה מגרש המשחקים שלי, התרגלתי לטוס לבד, לא לתכנן יותר מדי,  ולא אני לא בחורה ספונטנית רק שם אני מרשה לעצמי להתפרע ואפילו נהנית מזה .

הטלפון מצלצל, שיחת הטלפון היומית עם הכי חברה גאונה, אני זורקת עליה רעיונות שונים ומשונים לבילוי הזוגי שיעשה לו ניו יורק ניו יורק
משחק NBA, רכיבת אופניים חוויתית של 7 שעות (כי יש לי עסק עם בייקר) …
היא ששאלה את עצמה אם משהו השתבש אצלי, זרקה לי " למה שלא תשאלי אותו איך הוא רוצה לבלות ?" נו, תמיד אמרתי שהיא גאונה.
אז שאלתי וקיבלתי "חוץ מלראות נקודות כאן ושם, רוצה להסתובב Freestyle באתי לנוח" בחור כלבבי.

להיות או לא להיות

בצהרי היום הגענו למלון, אני מתלהבת מהעיצוב, מתקתקת כמה תמונות בזמן שהוא מתעסק עם הפרוצדורה של קבלת החדר, זורקים את המזוודות ויוצאים היישר לאתר גראונד זירו. למה דוקא לשם? או טוב ששאלתם, כי יאיר ניו יורקר בנשמתו שהיה שם לאחרונה רשם לי:

"את כל האיזור של הגראונד זירו את מכירה? זה הולך ומתייפה מיום ליום. גם אם היית – שווה לחזור."

נפתח הקניון החדש, הלבן, שמוביל לתחנת הרכבת לניו ג'רסי. כמו לצפות בסרט עתידני.
בנו hub שמחבר את תחנת הרכבת Oculus למתחם הטרייד סנטר ומשמש כמרכז קניות מרשים מאד (לא באמת לקניות – הכל שם מותגי על במחירי שחיטה), שמעוצב מבחוץ כמו מטוס ומבפנים כמו משהו עתידני – הכל לבן, ולאורך הקירות מסכי ענק (עשרות מטרים). זה דבר פנטסנטי (וחדש דנדש. כשאנחנו היינו עוד לא הכל היה גמור ופתוח). תראי כאן: Westfield World Trade Center​​​​​​​"
נו נו, מייד כשהצצתי על התמונות בקישור וראיתי את הציפור הפנטסטית של קלאטרווה (כן, אותו אחד מגשר המיתרים בירושלים).
ידעתי שלשם בטוח נגיע (אתם כבר יודעים שתמונות עושות לי את זה).

זן נדיר ציפור משונה

הנה הגענו לגראונד זירו ,הציפור של קלאטרווה פוגשת אותנו ראשונה בחוץ, רגע רגע כבר נכנס לסלון (צריך לבנות מתח).
קודם עושים סיבוב בבריכות, במוזיאון ובמתחם החיצוני, שלא מפסיק להבנות, אפילו טיילת עילית עם גינה אנכית מבצבצת.
זהו, התאפקתי מספיק ונכנסנו פנימה לסלון של הציפור וואוו וואוו וואוו המציאות עולה על כל התמונות, מיליון אנשים מצלמים, ממוגנטים, מסתלפפים, מתעלפים על הארכיטקטורה הפנטסטית והופכים להיות חלק מהמוזיאון האנושי שתמיד מרתק אותי.
זוגי אומר לי "פגעו להם במרכז הסחר/ציפור הנפש, הם הגדילו את הכח הכלכלי של התאומים בענק וביופי פנטסטי"

אז זהו שלא כולם חושבים כך, הציפור החריגה בנוף גורדי השחקים עוררה ביקורת והמון יצרים, החל מבזבוז כספי ציבור ועד לכינויה ציפור מרוסקת, דינוזאור ומפלצת.
אפילו אלי הגיעה הביקורת, כשהתחלתי להתלהב ולשלוח תמונות ב"ווטס אפ":
"האוקולוס הזה נראה מזעזע וגם הבזבוז המטורף של כספי ציבור".
בפורום אחר נרשם לי :"אהבת את הספק-קניון החדש שליד גראונד זירו? אנחנו יצאנו חצויים.
מצד אחד ארכיטקטורה מרשימה, מצד שני קצת ״תקוע״ בנוף המקומי, והמיקום למרגלות אתר ההנצחה קצת צרם לנו."

יגידו מה שיגידו, כן אני אוהבת את הציפור המשונה הזו, עם הפוזה של הסקיילייט העצום שממנו יוצאות שתי מוטות כנפיים מרהיבות וגם את הויכוחים והרעש סביבה (להבדיל מהפרידום טאוור שנראה לי חסר אופי, שעמומון אמיתי).

זיכרון גורלי

לפני כמה שנים טובות ,יצא לי להיות ב Memorial Day.
באיזו תחנת רדיו התחילו את השידורים וברכו "Happy Memorial Day", על מרבית חלונות הראווה בעיר היו שלטים "חוגגים Memorial Day Sales" ומסתבר שזה אחד ה סיילים.
הקונספט המשונה הזה לא עבר לי טוב בגרון, ומאז שמרתי מרחק נגיעה מהמונומנטים האמריקאים יפים ומושקעים ככל שיהיו.
דווקא פה הרגיש לי נכון, שונה, סוג של עוצמה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות (אולי בכלל הקונספט שלנו מוטעה נהלתי עם עצמי שיחה תוך כדי כתיבת שורות אלו, אבל למה לי פוליטיקה עכשיו).

אחרי שהרהרתי בקול רם על הציפור המשונה, שהיא בהחלט זן נדיר בהגדרת הזיכרון האמריקאי, ממליצה להגיע לשם במו עצמכם, להתמגנט, להתפעל ולצלם את הלבן על לבן הזה (שומעת את הציניקנים שבינכם אומרים "לי זה לא יקרה").

בכל שנה, ביום הזיכרון לפיגוע התאומים, יפתח הסקיילייט העצום (חלון התקרה) למשך 102 דקות ויחשוף את המבקרים לשמיים כחולים, אפורים או לגשם מזדמן. 

אם אתם כבר בסביבה לא תישארו רעבים:

ב Oculus / הציפור – יש סניף של  Eataly

עוברים מבניין הציפור למבנה השני  Brookfield Mall (אין צורך לצאת יש חיבור בין שניהם), איך לומר בלשון עדינה, לא כוסית השוקולטה שלי, אבל צריך לאכול.
שוק אוכל מעוצב עם מבחר גדול  ויפה. בפטיסרי שבכניסה מכבדים אותנו בעוגיות ממש טעימות (מי שמכיר אותי יודע שאצלי מתוקים לפני הכל ואני די סנובית בתחום) נו, יש תקווה למתוקים, אולי גם יהיה פה קפה טוב ואז ניו יורק  תהיה מושלמת.
בקומה השניה Food court עם מבחר נהדר של דוכני אוכל: אמריקאי, איטלקי,יפני, וייטנאמי, טאקוס .. מה שתרצו, והיופי שהאוכל מגיע עם פינות ישיבה (בשתי הקומות) מול הנוף של ההדסון והסירות שמשייטות שאני כ"כ אוהבת. אה ויש גם משטח החלקה על הקרח בחוץ, צמוד לבניין למי שבעניין.
רצינו לצעוד משם  לאורך הפארק החדש (יחסית) של דרום ההדסון עד ל- SOHO, אבל יציאה קצרה מהמול וגשם גשם בא, ומי בכלל רוצה לזוז מהנוף.

להתראות בזכרונות מעיר העירים -טייק 3
רוצים לקבל ישירות למייל פוסטים על ניו יורק, מוזמנים להרשם.