ניו יורק רואים רחוק רואים שקוף
אני רודפת אחריו כבר כמה שנים ותמיד יש לו תרוצים:
תבואי עוד כמה חודשים עכשיו זה לא מתאים
לא פנוי I'm fully booked
המפגש רק למספר מצומצם של אנשים…
הכל התחיל מהתאורים המתלהבים של הכי חברה מניו יורק (והיא לא מהמתלהבות בקלות), אח"כ הגיעו התמונות, ואני בתל אביב עם הלשון בחוץ .
אי שם בחגים קפצתי לעיר העירים, ידעתי שהפעם הוא לא יחמוק ממני ולא יעזור בית דין. מייד עם הכרטוס החל החיזור הגורלי, שכלל את כל הטריקים והשטיקים והשאר חתיכת הסטוריה.
איזה יום של חלום, קינאתי בעצמי שזכיתי להכנס ל The Glass House התמונות בעיניים כ"כ יפות שבא לבכות.
ועכשיו הגיע השלב שלרוץ לספר לחבר'ה (ברור שלכם).
סלון תרבותי עם טפט יוקרתי
אז מה מסתתר מאחורי הקירות השקופים של בית הזכוכית, ששמו נקשר בסודות, גברים ומסיבות ידוענים ?
או, בדיוק בשביל זה באתי לעשות סדר בבית הזה.
כמה עובדות עסיסיות :
מדובר "בהכל כלול "בחלל מגורים אחד ( open space), סופר מינימליסטי הייטקיסטי (הכי שנות ה2000) שנבנה בשנות ה40 המאוחרות.
"כתבו עליו בעיתון" ועוד לפני שהושלם הפך לסנסציה עם מאות מבקרים שגרמו לפקקי תנועה באיזור.
הארכיטקט Philip Johnson שהגה אותו (או העתיק תלוי את מי שואלים), אשכרה גר בו מ 1949 ועד יום מותו ב 2005, עם בן זוגו David Whitney,
שצעיר ממנו ב35 שנה (חתיך old school בתמונות ).
הבית כולו נמצא בתוך תמונה מהטבע, שמתחלפת עם עונות השנה, או כמו שהוא עצמו נהג להשוויץ “שבביתו מותקן טפט יוקרתי במיוחד, שאפשר לראות את השמש והירח בו זמנית ”
(נשמע מגניב, אבל הפולניה שבי שואלת, כמה פרקטי זה יכול להיות, שלא לדבר על ניקיונות של זכוכיות).
בעצם זו אחוזה, שכוללת שמונה מבנים מודרניסטים עם אוספי אומנות, כל אחד והקטע שלו (כדאי להציץ בקישור)
וביחד עם תערוכת האורחים שג'ונסון "אסף" והציג לראווה, הפכה לסלון תרבותי שלם חי, בועט ומרתק.
אנדי ורהול היה אורח קבוע, ואמנים אוונגרדיים כמו רוברט ראושנברג וג'ספר ג'ונס הוזמנו להציג שם.
איך אפשר בלי "צלם הבית" David McCabe (צלם אופנה בריטי) שתעד את מזג האווירה בסלון התרבותי.
בחזרה לעתיד
I don't know whether I'm Supposed to take my hat off or leave it on
כה אמר פרנק לויד, כשהוזמן ע"י ג'ונסון. והוא האבא של שילוב הפנים בתוך החוץ ( אדריכלות אורגנית ), אז מי אני שאתווכח עם המשפט היפה הזה, שהרגיש לי כ"כ נכון .
אם כבר התכנסנו בביתו אומנותו של פיליפ ג’ונסון, משחקי האור והצל, בתוספת ההשתקפויות מבחוץ ריתקו אותי. תקתקתי בוק שלם מכל זווית אפשרית לסופר דוגמן (איך תאמינו אם לא אביא הוכחות מהשטח) .
במהלך הסיור הסתובבתי ובדקתי כל פינה בבית: שטחי איחסון (לא מספיק לכלום ), מטבח (דוקא התחברתי לכל הפטנטים וללוק העכשווי)
גודל המקלחת (צפופה ולא איפשרו לבדוק את לחץ המים). ככה זה כשנמצאים בעיצומו של שיפוץ ומעבר דירה, וידידי הטוב ביותר הוא המטר (לא זזה בלעדיו ). מילים כמו אינטרפוץ, 4 דרך, ארונות צפים…
לא נשמעים כמו סינית למתקדמים, והמבין תבין (כל מי שעובר שיפוץ).
שמחתי לגלות לאחר המעבר לדירה, שגם אצלי קרה נס קטן: השמים משתנים ומשתקפים, ותאורת השמש שמתחלפת באור הירח, משחקים תפקיד מפתח בתפאורה של הסלון (וילון שמסתיר לא בא בחשבון).
בשעות הדמדומים הצבעים החמים משתלטים, מרצדים על המבנים, ומדגמנים לי בקומה ה12 מיני מנהטן. מה עוד צריכה ניורקרית בנשמתה?
אה, ולפרויקט שעברנו אליו, קוראים במקרה (או שלא) "סנטראל פארק ". אמיתי לגמרי בחיי.
על זה נאמר המשפט המפורסם, שאם אני לא באה לניו יורק, ניו יורק באה אלי.
דברים שרואים מכאן לא רואים משם
לקראת סיום כשהמצלמה התלהבה והתעכבה ב Sculpture Gallery , פנתה אלי המדריכה, שבטח נראתי לה כחשודה מיידית,
ושאלה מאיפה הגעתי ?
רציתי להתחכם ולומר מכנען הישנה (בית הזכוכית מתגורר ב New Canaan) אבל עצרתי את עצמי ועניתי מישראל.
הבחורה לחשה באוזני, שפיליפ ג'ונסון עיצב פרויקט כלשהו בישראל וכדאי לי לברר ולפקוד את המקום … נו נו
מייד כשחזרתי נכנסתי לעובי קירות הזכוכית, והסתבר ששמעון פרס, הזמין מג'ונסון את הארכיטקטורה החיצונית, של הכור בנחל שורק.
פרויקט שאפילו הוא לא זכה לבקר (ברור שרק לי מחכים).
שום דבר לא הכין אותי לפצצה האטומית שנפלה עלי, כשהמשכתי לבדוק על האיש שעוד בחייו הפך לאגדה. בארבע מילים
כל השלדים יצאו מהארון (ואני ממש לא מגזימה).
מסתבר שג'ונסון היה אוהד נלהב של הנאצים, וכעיתונאי תיאר את כיבוש פולין "ורשה עולה בלהבות זהו מחזה מרהיב ומעורר"
וגם היה באחד מהמצעדים הצבאיים הידועים לשמצה בנירנברג.
הוא הצטער על "הטעות המרה", עשה כמה מחוות ארכיטקטוניות והכל נסלח ונשכח.
לאחר מותם של הזוג, הנרי אורבך, ארכיטקט יהודי שאביו ניצול שואה, קיבל על עצמו להיות האוצר של בית הזכוכית.
צחוק הגורל זימן להם מפגש מקדים, באותו בית שאורבך ישמור על מורשתו ואפילו יתגורר באחוזתו
(הקשר בין המפגש לתפקיד העתידי מקרי בהחלט).
ג'ונסון התעניין בגלריה של אורבך בניו יורק באותה תקופה " ומשהו מוזר מאוד קרה במפגש הזה " מספר אורבך .
ג'ונסון הפתיע אותו עם הווידוי " אתה יודע, הסיפור הזה בגרמניה היה טעות עצומה ".
הם המשיכו לדבר על הנושא ואורבך שאל אותו "מה משך אותך למפלגה הנאצית ? "
הוא ענה "שנלכד ברוח הזמן" .
אורבך: " בדרך מוזרה זה יצר בינינו קרבה. "
בשלב הזה התפרצתי לשיחה ועל "רוחו" של ג'ונסון, כל הג'ינג'ים קפצו לי החוצה מהתשובה הזו :
על איזה רוח תקופה אתה מדבר לעזאזל ? נולדת בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ולא בגרמניה (ולא ששם אני עושה הנחות לטיעון הזה).
ודוקא אתה, הומוסקסואל בארון עד שנות ה 70,עם שורת מאהבים שכוללת גם כאלו ממוצא אפרו־אמריקאי.
מה, לא ידעת שהנאצים לא ממש "מחבבים" הומוסקסואלים ?…
אז זהו, שלפעמים הנפש לא יכולה יותר ומסדרת לעצמה EXIT
ואורבך חשב "שההשקיפות הטוטאלית של בית הזכוכית הוא גם מקום של תרפיה עצמית בעבור ג'ונסון,
מקום שבו הוא התמודד עם תקופה מביישת בעבר שלו".
כל הדרכים לזכות בדייט עם הסופר מודל
גם לי יש ווידוי : אחרי שנחשפתי "לבנאליות של הרוע" בעברו של ג'ונסון, היה לי לא פשוט לשדר ולשחזר את ההתלהבות שתפסה אותי בביקור (וזה היה אחד הוואים בזמן אמת). היו רגעים שאמרתי לעצמי תוותרי,
למה לך לפתוח חזית עם עצמך ולערבב אותה עם ניו יורק אהובתי, אבל הצד השני שבי התעקש על שקיפות של גם וגם, ותחליטו בעצמכם .
ווידוי 2 : תאמינו או לא, הפעם הרחבתי את הפריזמה הניו יורקית, הגעתי מכנען הישראלית "לניו כנען" שבקונטיקט (קורה גם לניו יורקרים הכי טובים).
ווידוי 3 : בד"כ אני שומרת מרחק נגיעה מסיורים תיירותים, אבל פה אין אפשרות להתגנבות יחידים. חייבת להודות, שההדרכה הוגשה עם כל הפרטים הפיקנטיים, צבעונית, מחוייכת והרגישה לי כמו סיור פרטי.
המדריך לזכיה בדייט
רמזתי באפילוג שבכל ביקור בעיר הגדולה, ניסיתי להגיע לפלא הזה ולא הצלחתי. האתר פתוח בעונות מסויימות, בימים מסויימים, ורק בסיורים מצומצמים שרובם מכורים חודש ויותר לפני (זולים הם לא, רק אומרת).
בקיצור, אם התמונות פה עושות לכם את זה, ואתם רוצים גם, להזמין מה יותר מהר (אמרה אחת שיודעת).
תפתחו יומנים ותרשמו לעצמכם, הפלא פתוח לקהל מה 1 למאי ועד סוף נובמבר (למקרה שתיפול עליכם נסיעה לניו יורק בחודשים הקרובים).
"ניו כנען " נשמעת לכם אי שם בסוף העולם ? אז זהו שלא. ההגעה לשם קלי קלות ברכב פרטי או בתחבורה ציבורית , תחנת הרכבת נמצאת ממש מול בית הזכוכית. לפעמים להגיע לאתרים בתוך ניו יורק מסובך יותר .
ואחרון חביב – כחלק משמירת הסלון התרבותי, כמו שהיה בתקופתם של ג'ונסון וויטני, אומנים שווים, מתחומים שונים, מוזמנים להציג שם מדי שנה. סוג של בונוס למבקרים 1+1.
היו פה פרנק סטלה, פוג'יקו נקאיה המתמחה ביצירת ערפל מלאכותי, ולפני שנה YAYOI KUSAMA הדביקה עיגולים אדומים ושיחקה בהמון כדורים כמו שרק היא יודעת.
אם תרצו אין זו אגדה וגם אתם תוכלו לזכות בדייט עם The Glass House (לא לשכוח להביא את המצלמה /סלולר עם סוללה מלאה וזכרון פנוי, כי אי אפשר להפסיק לצלם ).

Sculpture Gallery
אם גם אתם רוצים לדעת לפני כולם על כאן ושם בעיר העירים למתקדמים מוזמנים להרשם ותודה
נתפגש בפוסט הבא עלינו לטובבבה
תודה שחשפת בית מדהים ויחודי. התמונות שצילמת יפיפיות, מסוג אלו שמפתות להגיע למקום!
גם הסיפור האישי של הארכיטקט פיליפ ג'ונסון- על תהפוכותיו- מרתק!
היה שווה להמתין במשך כחצי שנה הלפוסט היפיפה הזה.
נילי
נילי, שאת זריזה
לקבל כזו תגובה מאחת שיודעות להסתכל להסטוריה בעיניים פקחיות (זו לא טעות)
ומכירה את "מאחורי הקלעים" הפרטי שלי עם הפוסט הזה… לא הייתי בטוחה שהצלחתי לעבור מסך גם וגם
תודה על המילים הטובות 🙂 ושלא נתת לי לחכות
משכבר, פוסט מרתק, ועל אף שסיפרת לי בארבע עיניים על הטיווסט בעלילה, נדהמתי לגלות כמה התגעגעתי לכתיבתך, לצילומייך ולטיולים המשותפים שלנו בניו יורק דרכך. איזה מזל טובהה יש לי שסיימת את המעבר למיני מנהטן שלך וחזרת אלינו בפוסט יפהפה
משכבר יקרה לי כ"כ
התגעגעתי לשוטטות המשותפת שלנו בניו יורק, רואות עין בעין את ההשתקפויות המטורפות האלו ונושמות עמוק את כל המרווחים שבין התמונות .
זה כמו ללכת בלי (נתלי) ולהרגיש עם 🙂 ככה זה אצלי משכבר הימים המרתקים שלנו ביחד .
תודה שאת איתי מאז ובכלל
וואו ענקי, סיפור מרתק ומורכב, רושמת לי לביקור בניו יורק (מי יודע מתי יגיע…)
תודה מירה 🙂 אכן מורכב ומרתק גם יחד
ומירה, בקרוב תגיעי רחוק אפילו לניו יורק
טובהההההההההההההההה היי!
תהיתי איפה את,וחיכיתי בסבלנות יתרה -ואוו הסבלנות משתלמת!
איזה פירוט מקסים-בא לי להזמין טיסה רק בשביל זה (ואני עדיין בגטלג מהחזרה האחרונה…)!
תאורייך מקסימים כמו תמיד,התמונות משגעות ו…..תהנו מהשיפוץ ותוצאותיו!!!!!!
סיגל
סיגל תודהההההה:) על הדאגה והסבלנות ושאת איתי כאן ושם…
ג'טלג זה הזמן הכי טוב להזמין טיסה, תמיד תוכלי לומר שהיית "שיכורה" ולא ידעת מאיפה באת ולאן את הולכת ….
שוב תודה על הכלללל
טובה, איזה תענוג לקרוא אותך ואיתך. השילוב של כתיבה נעימה, קולחת, מעניינת שהופכת להיסטוריה מרתקת עשתה לי את הבוקר. הייתי בניו יורק מספר פעמים וככל הנראה לא הייתי מגלה על המקום המדהים הזה בלעדייך. תודה על שילוב של תמונות מרהיבות. כייף שחזרת! תמשיכי ❤️
מירב 🙂 הכי כייף לפתוח את הבוקר עם מילים שמחממות לי את הנשמה הניויורקרית
ומתדלקות אותי לפוסט הבא והבא …. תודה שהצטרפת ובכלל…
טובה פוסט שופע יופי, הבית מדהים! וכמה 'מאכזב' – לא הצלחתי למצוא מילה מדויקת לתחושה שעלתה בי – הגילוי על העבר של ג'ונסון. יכולה להתחבר לתחושה שלך שההתלהבות כבתה. שמחה שבכל זאת שיתפת. זה מידע שחשוב להפנים ולהתמודד איתו,
יפעת תודה:) כבלוגרית את משתפת את הסיפור האישי שלך בתוך "הגלויה" אז מי כמוך מבינה . צריך להבין שהאחוזה הזו היתה מרכז הדיון האדריכלי והאמנותי בארצות הברית, לא פחות מזה. וכמובן שג'ונסן היה המלך הבלתי מעורער, הרבה בזכות האישיות המוחצנת שלו וכמובן בזכות הכשרון . אני מצידי גיליתי שהמלך הוא עירום .
טובה'לה יקרה שלי.
שוב את מדליקה את היצרים האדומים שלי!!! . בסוף לא תהיה לי ברירה ואצטרך לנסע ולבדוק את האהבה הגדולה שלך.
התאורים הנהדרים, הסיפור מאחרי הסיפור הצילומים- כל אלהמעוררים את החשק לקום ולעשות מעשה. תודה לך , יקרה.
דבורה'לה
איזה כייף לי שהצלחתי להדליק אותך על ניו יורק אהובתי.
עכשיו שכבר אין לך תרוצים של פחד מטיסות ארוכות , אני רואה אותך מדגמנת חיוך ניו יורקי סתווי באדום 🙂
(מבטיחה לשלוח אותך לטובים ביותר כמו שמגיע לך )
תודה לך יקירתי באדום
טובה – תענוג אמיתי לקרוא את הסיפור הגלוי וגם את זה הסמוי הקופץ מבין השורות. חוש ההומור שלך היה חסר לי… אנא המשיכי לכתוב!
רבקה'לה תודה:) גיליתי שחוש ההומור שלי בא לידי ביטוי בעיקר בכתיבה, ואני אפילו לא ידעתי שאני כזאת .
אחרי שתליתי את נעלי השיפוצניקית, מבטיחה להיות יותר לארג'ית בבלוגרית
אפילו הריהוט "גנוב" מלודוויג מיס ון דר רוהה…
עירית המון תודות על התגובה שמשלימה את התמונה 🙂
אכן ההשראה מבית פנסוורת של מיס ון דה רוהה, שחלם עליו, וג'ונסון הקדים בביצוע .
על זה רשמתי בפוסט "הגה את הרעיון או העתיק, תלוי את מי שואלים".
למיטב זכרוני (קראתי לא מעט כרקע לפוסט) הריהוט הוזמן ממיס ון דה רוהה, שהיה ידיד קרוב של ג'ונסון.
בכל מקרה המלך הוא עירום במקרה של ג'ונסון
פרויקט יפהפה ומיוחד. מרגישים את ההתלהבות שלך מכל מילה וגם את הבטן המתהפכת לנוכח הבנאליות של הרוע. יפה שחקרת ושהוצאת את השלדים מהארון. אני חושבת שאולי לאורבך היה קל להתחבר אל ג'ונסון מפני שהיה כן וישיר. ולא שזה מספק, אבל כמה אנשים מסוגלים לזה? כנראה לא הרבה. הקלות הבלתי נסבלת ממחישה לנו כמה קל לסגל עמדה מטורללת, להתלהב ממנה ולהרדים את המצפון ואת כל היתר.
זיוה'לה שאת שמה לב לכל הפרטים
כבר אמרתי פעם שאת סוג של מנטורית בבלוגרית בשבילי 🙂 חייבת לחקור לפני שאני מפרסמת, סוג של אחריות כלפי הקוראים .
השתדלתי לתת את התמונה הגדולה, ובכל זאת בבלוגרית צריך לצנזר – אורבך ידע על המעורבות של ג'ונסון עם הנאצים, אבל זה לא משהו שהוא חשב להעלות . ג'ונסון לעומתו ידע לפי השם שאורבך יהודי. אורבך הופתע מכך שג'ונסון החליט להתוודות בפני אדם זר לחלוטין . לפי הראיון עם אורבך :" אני לא חושב שג'ונסון היה יכול להיות חבר שלי אבל אני מרגיש שיש הרבה חלקים דומים בביוגרפיה שלנו, מהמחויבות לאדריכלות ועד להתמודדות עם החיים שלאחר מלחמת העולם השנייה".
פרשנות לגמרי פרטית שלי : ג'ונסון לקח סיכון מחושב בווידוי הזה . בשביל אורבך, כמו הרבה אחרים ג'ונסון היה דמות נערצת. למעלה מ50 שנה האחוזה הזו היתה מרכז הדיון האדריכלי והאמנותי בארצות הברית, לא פחות מזה (אם מדברים על רוח התקופה) .מסכימה לגמרי עם המשפט האחרון שלך לצערינו. אני יכולה לרשום עוד פוסט שלם, אבל נסתפק בזה להפעם
תודה על ההקשבה לפני אחרי ובין השורות
פוסט מרתק ותמונות יפיפיות! לחשוב שהייתי ולא הייתי. רושמת לעצמי בראש להגיע בטיול שורשים😄 תודה רבה.
נועה תודה 🙂 ועכשיו אחרי שהגעתי להסטוריה הניו יורקית שלך , את חייבת לעצמך טיול שורשים (חחח ענק)
טובה יקרה כידוע לך אני נמנעת ממחשב סעת האחרונה. אבל ברגע שראיתי כי יש כתבה חדשה שלך, מייד ישעתי שיהיה לי עונג שבת. זו העת לקרוא ללא הפרעה, להנות מהצילומים היפים שלך. מהמאבק שלך האם לחשוף את האמת הערומה או לא. אני יודעת כמה חשיפה אינה קלה לך במיוחד אחרי שכה התלהבת מהבית אז כל הכבוד לך על פוסט מעניין ומרתק. והידיד שלי מארה"ב גר בקונטיקט ומעולם לא הזכיר לי את הבית הזה. הולכת לבדוק אם ביקר בו.
יקירתי, שאת הפתעת אותי לטובבבבה 🙂 חיבוק ותודה
יותר ממעריכה "שביזבזת" עלי זמן מחשב, ושמחה שעשיתי לך נחת ועונג שבת.
היה לי קשה עם "הבנאליות של הרוע" שהתגלתה לי, אחרי ההתלהבות מהיופי הפנטסטי הזה…ודוקא בגלל זה היה לי חשוב לחשוף את "מאחורי" הקירות השקופים שמשדרים לכאורה "אין לי מה להסתיר". ג'ונסון נחשב לאיקון עד היום ונלמד בכל בתי הספר לארכיטקטורה.
שתהיי לי רק בריאה ותמשיכי לטייל ולספר על זה … מתגעגעת
וואו!!!! עד אמצע הפוסט התכוונתי לכתוב ו"ואו איזה עיצוב של בית ואילו תמונות מרשימות",אבל אז הגעת עם הפצצה הנאצית והכל התהפך, אז "וואו איזה סיפור מפתיע"…לי יש כמה סברות פסיכולוגיות לאהדתו את הנאצים. אגב, הוא לא היחיד שיש לו כאלו שלדים בארון או מחוצה לו וחוץ מזה הוא קצת מעתיקן, כפי שאת רמזת בתחילת הפוסט.
מיכל תודה 🙂 מהכרותנו, ממש רואה ושומעת את גרף ההתלהבות שלך בקריאה עד לאמצע
וגם מכירה את חיבתך הגדולה לבתים יפים מבפנים ומבחוץ. את לא "מתקמצנת " עלינו (וגם עליהם) בסיפורים שלך. הם לגמרי חלק מחווית "רואת עולם" .
את בטח יודעת שיש הרבה סיפורים "מכוערים", שמסתתרים מאחרי אומנים ומקומות יפים "כרואת עולם". אבל פה מדובר במקרה קיצוני, ואני מתכוונת בכל ההבטים.
מעניין אותי לשמוע את "..הסברות הפסיכולוגיות שלך לאהדתו את הנאצים.." ?
פוסט מעניין ביותר, שמעלה שאלה מאוד גדולה – האם צריך להפריד בין האומנות לבין האומן ? האם ראוי להעריץ אומנות שנעשתה על ידי אומן שכאדם הוא חלאה ? פוסט מעניין ביותר שנוגע בנקודה שאני עדיין לא התחלתי לגבש לעצמי . כרגע אני נמנעת, עוברת הלאה, אומרת לעצמי יש עוד אמנים טובים, אני לא כזאת מבינה באומנות , אהנה מדברים אחרים. אני מאוד מעריכה את הפוסט הגלוי והמעניין הזה.
שאלת השאלות והיא אופפת אותנו גם ביום יום. לא צריך להיות נאצי כדי לגרום לא לאהוד את האדם… ולעיתים האמנות שלו/ה כל כך שונה מהאישיות, כל כך נשגבת…
רבקהלה, ברור שלא צריך להיות נאצי כדי לא לאהוד …אבל האומנות שלו נחשבה כפילוסופית חיים שלמה (הוא אכן למד פילוסופיה לפני ארכיטקטורה )
וככזה אורבך ועוד הרבה אחרים העריצו אותו (יש לי בכלל בעיה עם "הערצה" לדמות כזו או אחרת ). לכן רשמתי לינינה שבמקרה שלו, קשה להפריד אותו מהאומנות שלו.
ושוב תודה
תודה ינינה 🙂 מבחינתי משפט הפתיחה שלך, שמעלה את השיח עם עצמך ובכלל… הוא פרגון עצום.
ככלל זו אכן שאלה גדולה, אבל במקרה של ג'ונסון, קשה להפריד את ההערצה העצומה "לאגדה" מאומנותו.
אבל מי אני שאשפוט בשביל אחרים
רשמתי לי! תודה טובה
בכייף 🙂 ועדי , ניו יורק מחכה לך
אחד הבתים הכי ווואוווו שלומדים אליהם בספרים בתקופת הלימודים.
הצלחת להכיר לי בו צדדים חדשים ומעניינים מאוד שבעיניי נותנים עומק חדש שלא הכרתי.
ביקור בבית נשמע ונראה כמו חלום!
שאלה לי אליך…. האם החלום התנפץ מהציפיה או שהמציאות היתה שווה אפילו יותר???
מחכה לטיול הבא שלך בניו יורק ניו יורק
מיכלי תודה 🙂 כייף לפגוש אותך פה. התגעגעתי …
לשאלתך – המציאות שווה הרבה יותר. זה הפך את החלום החד מימדי מהתמונות, לקונספט שלם מהסרטים הטובים (תסתכלי גם על הקישור של שמונת המבנים הנוספים באחוזה). זה באמת היה סלון תרבותי שלם, שלא עצר לרגע .
ומיכלי, את חייבת לפרגן לעצמך ביקור בעיר העירים, את תרגישי הכי במגרש הבייתי שלך ב Play Ground הניו יורקי .
הכל פה מצטרף לסיפור משובח וחשיפה מרתקת. תודה על זה.
הכל פה מצטרף לסיפור מרתק ותיאור מעניין ביותר של מה שקורה שם. תודה על כל זה.
תודה לך אביטל 🙂 ושמחה שהגעת גם לפה
מעבר לסיפור הרקע והטוויסט בעלילה… התגלגלתי לשם בגלל תמונה אחת.
ומי כמוך, שהמצלמה היא איבר מגופך (ככה לפחות התרשמתי) יכולה להבין כמה כח יש לתמונה.
אגב, גם ג'ונסון הבין את היכולת של התמונות, לתאר ולתקשר את האווירה "בסלון התרבותי". אם תציצי על התמונות שצילם שם David McCabe בשחור לבן, תיראי שהן ממש מספרות סיפור .
התנצלותי הכנה על האיחור ב״תגובה״ אבל…:-)
למרות שאני מכירה את המקום מכמה ביקורים (נ ד מ ה לי שלא היינו יחד?) הצלחת לעשות מזה/להציג את זה בצורה כל כך חיה ומעוררת, שממש נתת לזה טעם של עוד!
אני חייבת להודות, שעם כי הייתי שם מספר פעמים, אף פעם לא ש מ ע ת י את ההדרכה במלואה. מי כמוך יודעת כמה חרשת אני. ואם כי גם קראתי כמובן על המקום, יש כמה וכמה פרטים שממש חידשת לי, שלא היו ידועים לי! ועל זה תודה מיוחדת! כן! אכן! המקום מדהים, ובכלל לא איכפת לי לשוב לשם שוב ושוב! רצוי בעונה אחרת!
אי שם לאורך הדרך את ״מתנצלת״ על סטייתך מניו יורק לניו כנען!
בבקשה לא לשכוח: אנחנו ה-TRI STATE וניו יורק, ניו ג׳רסי וקונטיקט הם ONE !!!
אז לא ״בגדת״!!!
תמשיכי לבוא, לבקר ולחוות ובעיקר להעביר את החוויות כפי שרק את יודעת!!!
יהודית, בית הזכוכית חיכה לך ביחד איתי 🙂 תודה
הבת שלך לקחה אותך כמתנה ליום האם, ואותי כמתנה ליום החברה ( את בילית ביפן).
הפרטים שהתחדשת בהם, לא קשורים להדרכה. האמת שמאז שאני כותבת פה, אני עושה "תחקיר בטחוני" לפני כל פוסט( אחרי הביקור). סוג של אחריות כלפי הקוראים ובונוס עצום עבורי .
שמחתי לקרוא שלא בגדתי במאהבת הניו יורקית עם אחותה ל TRI STATE
מבטיחה להמשיך לבקר
מקווה שנתראה במהרה בימינו
כ"כ אוהבת איך שאת כותבת, כאילו הזמנת אותי להצטרף לסיור הנדיר הזה, שצריך להירשם הרבה מראש, ואז אחרי גל ההתלהבות מגיע הפרט הפיקנטי על עברו הנאצי ובבת אחת מפלס ההתלהבות יורד, כי באמת איך אפשר… והתמונות… יכולה להבין אותך איך הקלקלת שם במרץ. כזה בית מזמין הרבה זוויות צילום. אהבתי מאוד ועוברת לקרוא את הפוסט הקודם 🙂
אילנה המון תודות על הרוח המפרגנת שנושבת ממך בנדיבות 🙂
הכי כייף לי לדעת שנגעתי בקוראים, שתרגמתי סימולטנית הכל כלול . כיון שאני כותבת על דברים שמלהיבים אותי , לפעמים תערוכה מזדמנת שפגשתי במקרה, חשוב לי לעשות אווטינג לדרך שלי לחגוג את ארץ הפלאות הניו יורקי, כי תמיד יש שם הפתעות .
לאן שלא תלכי תמיד תגיעי