ניו יורק רואים רחוק רואים שקוף

אני רודפת אחריו כבר כמה שנים ותמיד יש לו תרוצים:
תבואי עוד כמה חודשים עכשיו זה לא מתאים
לא פנוי I'm fully booked
המפגש רק למספר מצומצם של אנשים…

הכל התחיל מהתאורים המתלהבים של הכי חברה מניו יורק (והיא לא מהמתלהבות בקלות), אח"כ הגיעו התמונות, ואני בתל אביב עם הלשון בחוץ .
אי שם בחגים קפצתי לעיר העירים, ידעתי שהפעם הוא לא יחמוק ממני ולא יעזור בית דין. מייד עם הכרטוס החל החיזור הגורלי, שכלל את כל הטריקים והשטיקים והשאר חתיכת הסטוריה.
איזה יום של חלום, קינאתי בעצמי שזכיתי להכנס ל The Glass House  התמונות בעיניים כ"כ יפות שבא לבכות.
ועכשיו הגיע השלב שלרוץ לספר לחבר'ה (ברור שלכם).

סלון תרבותי עם טפט יוקרתי

אז מה מסתתר מאחורי הקירות השקופים של בית הזכוכית, ששמו נקשר בסודות, גברים ומסיבות ידוענים ?
או, בדיוק בשביל זה באתי לעשות סדר בבית הזה.
כמה עובדות עסיסיות :
מדובר "בהכל כלול "בחלל מגורים אחד ( open space), סופר מינימליסטי הייטקיסטי (הכי שנות ה2000) שנבנה בשנות ה40 המאוחרות.
"כתבו עליו בעיתון" ועוד לפני שהושלם הפך לסנסציה עם מאות מבקרים שגרמו  לפקקי תנועה באיזור.
הארכיטקט Philip Johnson שהגה אותו (או העתיק תלוי את מי שואלים), אשכרה גר בו מ 1949 ועד יום מותו ב 2005, עם בן זוגו David Whitney,
שצעיר ממנו ב35 שנה (חתיך old school בתמונות ).
הבית כולו נמצא בתוך תמונה מהטבע, שמתחלפת עם עונות השנה, או כמו שהוא עצמו נהג להשוויץ “שבביתו מותקן טפט יוקרתי במיוחד, שאפשר לראות את השמש והירח בו זמנית ”
(נשמע מגניב, אבל הפולניה שבי שואלת, כמה פרקטי זה יכול להיות, שלא לדבר על ניקיונות של זכוכיות).
בעצם זו אחוזה, שכוללת שמונה מבנים מודרניסטים  עם אוספי אומנות, כל אחד והקטע שלו (כדאי להציץ בקישור)
וביחד עם תערוכת האורחים  שג'ונסון "אסף" והציג לראווה, הפכה לסלון תרבותי שלם חי, בועט ומרתק.
אנדי ורהול היה אורח קבוע, ואמנים אוונגרדיים כמו רוברט ראושנברג וג'ספר ג'ונס הוזמנו להציג שם.
איך אפשר בלי "צלם הבית" David McCabe (צלם אופנה בריטי) שתעד את מזג האווירה בסלון התרבותי.

בחזרה לעתיד

I don't know whether I'm Supposed to take my hat off or leave it on
כה אמר פרנק לויד, כשהוזמן ע"י ג'ונסון. והוא האבא של  שילוב הפנים בתוך החוץ ( אדריכלות אורגנית ), אז מי אני שאתווכח עם המשפט היפה הזה, שהרגיש לי כ"כ  נכון .
אם כבר התכנסנו בביתו אומנותו של פיליפ ג’ונסון, משחקי האור והצל, בתוספת ההשתקפויות מבחוץ ריתקו אותי. תקתקתי בוק שלם מכל זווית אפשרית לסופר דוגמן (איך תאמינו אם לא אביא הוכחות מהשטח) .
במהלך הסיור הסתובבתי ובדקתי כל פינה בבית: שטחי איחסון (לא מספיק לכלום ), מטבח (דוקא התחברתי לכל הפטנטים וללוק העכשווי)
גודל המקלחת (צפופה ולא איפשרו לבדוק את לחץ המים). ככה זה כשנמצאים בעיצומו של שיפוץ ומעבר דירה, וידידי הטוב ביותר הוא המטר (לא זזה בלעדיו ). מילים כמו אינטרפוץ, 4 דרך, ארונות צפים…
לא נשמעים  כמו סינית למתקדמים, והמבין תבין (כל מי שעובר שיפוץ).
שמחתי לגלות לאחר המעבר לדירה, שגם אצלי קרה נס קטן: השמים משתנים ומשתקפים, ותאורת השמש שמתחלפת באור הירח, משחקים תפקיד מפתח בתפאורה של הסלון (וילון שמסתיר לא בא בחשבון).
בשעות הדמדומים הצבעים החמים משתלטים,  מרצדים על המבנים, ומדגמנים לי בקומה ה12 מיני מנהטן. מה עוד צריכה ניורקרית בנשמתה?
אה, ולפרויקט שעברנו אליו, קוראים במקרה (או שלא) "סנטראל פארק ". אמיתי לגמרי בחיי.
על זה נאמר המשפט המפורסם, שאם אני לא באה לניו יורק, ניו יורק באה אלי.

דברים שרואים מכאן לא רואים משם

לקראת סיום כשהמצלמה התלהבה והתעכבה ב  Sculpture Gallery , פנתה אלי המדריכה, שבטח נראתי לה כחשודה מיידית,
ושאלה מאיפה הגעתי ?
רציתי להתחכם ולומר מכנען הישנה (בית הזכוכית מתגורר ב New Canaan)  אבל עצרתי את עצמי ועניתי מישראל.
הבחורה לחשה באוזני, שפיליפ ג'ונסון עיצב פרויקט כלשהו בישראל וכדאי לי לברר ולפקוד את המקום … נו נו
מייד כשחזרתי נכנסתי לעובי קירות הזכוכית, והסתבר ששמעון פרס, הזמין מג'ונסון את הארכיטקטורה החיצונית, של הכור בנחל שורק.
פרויקט שאפילו הוא לא זכה לבקר (ברור שרק לי מחכים).

שום דבר לא הכין אותי לפצצה האטומית שנפלה עלי, כשהמשכתי לבדוק על האיש שעוד בחייו הפך לאגדה. בארבע  מילים
כל השלדים יצאו מהארון (ואני ממש לא מגזימה).
מסתבר שג'ונסון היה אוהד נלהב של הנאצים, וכעיתונאי תיאר את כיבוש פולין  ‏"ורשה עולה בלהבות זהו מחזה מרהיב ומעורר"‏
וגם היה באחד מהמצעדים הצבאיים הידועים לשמצה בנירנברג.
הוא הצטער על "הטעות המרה", עשה כמה מחוות ארכיטקטוניות והכל נסלח ונשכח.

לאחר מותם של הזוג, הנרי אורבך, ארכיטקט יהודי שאביו ניצול שואה, קיבל על עצמו להיות האוצר של בית הזכוכית.
צחוק הגורל זימן להם מפגש מקדים, באותו בית שאורבך ישמור על מורשתו ואפילו יתגורר באחוזתו
(הקשר בין המפגש לתפקיד העתידי מקרי בהחלט).
ג'ונסון התעניין בגלריה של אורבך בניו יורק באותה תקופה " ומשהו מוזר מאוד קרה במפגש הזה " מספר אורבך .
ג'ונסון הפתיע אותו עם הווידוי " אתה יודע, הסיפור הזה בגרמניה היה טעות עצומה ".
הם המשיכו לדבר על הנושא ואורבך שאל אותו "מה משך אותך למפלגה הנאצית ? "
הוא ענה "שנלכד ברוח הזמן" .
אורבך: " בדרך מוזרה זה יצר בינינו קרבה. "
בשלב הזה התפרצתי לשיחה ועל "רוחו" של ג'ונסון, כל הג'ינג'ים קפצו לי החוצה מהתשובה הזו :
על איזה רוח תקופה אתה מדבר לעזאזל ? נולדת בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ולא בגרמניה (ולא ששם אני עושה הנחות לטיעון הזה).
ודוקא אתה, הומוסקסואל בארון עד שנות ה 70,עם שורת מאהבים שכוללת גם כאלו  ממוצא אפרו־אמריקאי‏.
מה, לא ידעת שהנאצים לא ממש "מחבבים" הומוסקסואלים ?…
אז זהו, שלפעמים הנפש לא יכולה יותר ומסדרת לעצמה EXIT
ואורבך חשב "שההשקיפות הטוטאלית של בית הזכוכית הוא גם מקום של תרפיה עצמית בעבור ג'ונסון,
מקום שבו הוא התמודד עם תקופה מביישת בעבר שלו".

כל הדרכים לזכות בדייט עם הסופר מודל

גם לי יש ווידוי : אחרי שנחשפתי "לבנאליות של הרוע" בעברו של ג'ונסון, היה לי לא פשוט לשדר ולשחזר את ההתלהבות שתפסה אותי בביקור (וזה היה אחד הוואים בזמן אמת). היו רגעים שאמרתי לעצמי תוותרי,
למה לך לפתוח חזית עם עצמך ולערבב אותה עם ניו יורק אהובתי, אבל הצד השני שבי התעקש על שקיפות של גם וגם, ותחליטו בעצמכם .
ווידוי 2 : תאמינו או לא, הפעם הרחבתי את הפריזמה הניו יורקית, הגעתי מכנען הישראלית "לניו כנען" שבקונטיקט (קורה גם לניו יורקרים הכי טובים).
ווידוי 3 : בד"כ אני שומרת מרחק נגיעה מסיורים תיירותים, אבל פה אין אפשרות להתגנבות יחידים. חייבת להודות, שההדרכה הוגשה עם כל הפרטים הפיקנטיים, צבעונית, מחוייכת והרגישה לי כמו סיור פרטי.

המדריך לזכיה בדייט
רמזתי באפילוג שבכל ביקור בעיר הגדולה, ניסיתי להגיע לפלא הזה ולא הצלחתי. האתר פתוח בעונות מסויימות, בימים מסויימים, ורק בסיורים מצומצמים שרובם מכורים חודש ויותר לפני (זולים הם לא, רק אומרת).
בקיצור, אם התמונות פה עושות לכם את זה, ואתם רוצים גם,  להזמין מה יותר מהר (אמרה אחת שיודעת).
תפתחו יומנים ותרשמו לעצמכם, הפלא פתוח לקהל מה 1 למאי ועד סוף נובמבר (למקרה שתיפול עליכם נסיעה לניו יורק בחודשים הקרובים).
"ניו כנען " נשמעת לכם אי שם בסוף העולם ? אז זהו שלא. ההגעה לשם קלי קלות ברכב פרטי או בתחבורה ציבורית , תחנת הרכבת נמצאת ממש מול בית הזכוכית. לפעמים להגיע לאתרים בתוך ניו יורק מסובך יותר .

ואחרון חביב – כחלק משמירת הסלון התרבותי, כמו שהיה בתקופתם של ג'ונסון וויטני, אומנים שווים, מתחומים שונים, מוזמנים להציג שם מדי שנה. סוג של בונוס למבקרים 1+1.
היו פה פרנק סטלה, פוג'יקו נקאיה המתמחה ביצירת ערפל מלאכותי, ולפני שנה YAYOI KUSAMA הדביקה עיגולים אדומים ושיחקה בהמון כדורים כמו שרק היא יודעת.
אם תרצו אין זו אגדה וגם אתם תוכלו  לזכות בדייט עם  The Glass House  (לא לשכוח להביא את המצלמה /סלולר עם סוללה מלאה וזכרון פנוי, כי אי אפשר להפסיק לצלם ).

Sculpture Gallery

אם גם אתם רוצים לדעת לפני כולם על כאן ושם בעיר העירים למתקדמים מוזמנים להרשם ותודה 
נתפגש בפוסט הבא עלינו לטובבבה