איך נפגשתי עם הרוקסטארית Yayoi Kusama בניו יורק

שמתי לי פודרה
צבעתי ריסים
לבשתי שמלה
מקושטת עיגולים
סלסלתי שיער
והכל כבר מוכן למפגש בעיר העירים
עם הכי חברה בחיים

הרומן שלי עם הרוקסטארית של עולם האומנות, ממש צעיר ( אני מפעם ורגילה לחיזורים מ מ ו ש כ י ם ).
היא התפרצה לחיי עם תמונות שהעלתה חברתי לספסל הבלוגרים זיוה רענן (היא השדכנית והאשמה העיקרית)
יאיוי יאיוי יאיוי גוטיניו עיגולים לפנים. מכירים את החיוך הדבילי הזה כשמתאהבים
התלהבתי כמו ילדה. הסתחררתי במרחבים אין סופיים של פנטזיה לכדורים ודלעות מנוקדות.
ואצלי כמו אצלי, כשאני רואה תמונה שאני רוצה לפגוש פנים מול פנים, אין לי דחיית סיפוקים.
הראש מתחיל לעבוד שעות נוספות, וחורש מזימות (בכל זאת פולניה) הפעם הבנתי שלא יעזרו הרקיעות ברגליים. אז מה עושים?
טסים להתנחם בזרועותיה של עיר העירים. זה פטנט שתמיד עובד בשבילי.
וביום השמיני בעיר הטובה, השמיים החליטו לתת בראש עם מופע של רעמים וגשמים (בדיוק כשיש מרתון ניו יורק)
רצתי לתפוס מחסה וחשבתי "אחרי המבול מחר טסה".
ועדייין, צריך לנצל לנצל לנצל את היום האחרון. בודקת באייפוני היקר ומגלה ש Yayoi Kusama בניו יורק
יאיוי יאיוי יאיוי כמה שאני מאוהבת בעיר הזו שזורקת עלי ניסים ונפלאות.

איך זה שכוכב אחד לבד מעז – מלכת השערוריות והמחאות

אז אחרי שהתחלנו עם ממתקים לעיניים, כיאה למפלגת המתוקים, אפשר להתחיל מבראשית.
נכון שכשאנחנו מרגיזים את החמודים הפרטיים שלנו, הם ישר מנפנפים לנו "אותכם לפסיכולוג"
אז כנראה שביפן זה פחות עובד, כי התרבות היפנית קשוחה כבר מגיל צעיר (לא סמרטוטים בלי עמוד שידרה כמונו).
אמא של קוסמה, קרעה לה ציורים, צבטה אותה, השאירה לה צלקות עגולות בעור ובנשמה, אבל שם זה לא כזה "ביג דיל".
קוסמה החזירה וניפנפה, בעוד ועוד ציורים ומיצבים של דלעות ונקודות, בצבעים פסיכודאלים, ולא עצרה לרגע עד עצם היום הזה (רק בת 90).
כשהרגישה שיפן לא מכילה אותה והיא רוצה להיות על הבמה של הגדולים, עשתה רילוקיישן לעיר העירים.
"הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לניו יורק היה לבקר בבניין האמפייר סטייט, שהיה הגבוה ביותר בעולם אז. טיפסתי למעלה בשאיפה לתפוס את כל מה שקורה בעיר ולהפוך לכוכבת. ידעתי שרק בניו יורק אוכל להפוך לכוכב.
"כוכב מעצם טבעו מאיר
אבל הוא גם אנונימי,
הוא נקודה בשמים חשוכים.
כוכב יכול להיות המרכז
של מערכת השמש שלו
או כתם ביקום,
ובשבילי הוא שני הדברים"
( כה אמרה קוסמה ).
אז איך זה שיפנית אחת מעיזה, לנחות היישר לסצנת האומנות האוונגרדית בניו יורק, שהיתה סוג של חונטה גברית מהשבט הלבן
(אותם חבר'ה מהפוסט הקודם שלי) וללכת עם זה הכי רחוק שאפשר:
בשנות ה 60 כשנישואי גברים נראו דימיוניים, היא עיצבה שמלת כלה להומואים.
"גוף האדם יפה מכדי למות במלחמה" היא צעקה באומנותית על מלחמת ויטנאם, והרימה תהלוכת דוגמנים עירומים בניו יורק, שכיסתה אותם בנקודות צבע.
המסחרה באומנות, קיבלה ממנה טיפול מיוחד – במיצב Narcissus Garden, היא הניחה על דשא 1500 כדורי כסף, מחוץ לביאנלה בונציה (האוסקר של האומנות), לצד שלט שקרא " הנרקסיזם שלך למכירה". כל כדור נמכר במחיר מצחיק של 2$, עד שהרתיחה את העושר של שוק האומנות וגורשה משם.

ואלה קיצור תולדות קוסמה-מניה בתקופה האחרונה

אחרי עשור מוצלח של שערוריות אומנותיות בניו יורק, הגיעה קריסת מערכות נפשית וכלכלית ואיתה החזרה ליפן.
היא אישפזה את עצמה מרצון בבית חולים פסיכיאטרי, ולא אל תחשדו בה שהיא הפכה לנקודה אבודה בחלל, ממש לא.
היא ממשיכה לעבוד במרץ מסטודיו שסמוך לביה"ח והנקודות "המשוגעות" שלה, הולכות לפניה במוזיאונים מכובדים, ומטריפות את כל העולם אישתתם וילדיהם.
מלכת השערוריות, שעשתה בושות ליפנים, שינתה את נקודת מבטם ונשלחה ליצג אותם בביאנלה. היא שיכפלה שם את הנקודות וההצלחות ביצירת חדרי מראות או בשפתה "חדרי אין סוף".
עולם האופנה לא נשאר מאחור ונדבק בטרנד הנקודות. מה זה נדבק, קולקציה שלמה של לואי ויטון כוסתה  בנקודות, מקצה נעל ועד לחלונות הראווה ברחבי העולם. ככה זה כשנקודות משוגעות, מצליחות להכניס מזומנים אין סופיים. והכל עטוף במסרים מחבקים: "נקודות הפולק, הן סימן ההיכר שלי. הן מסמלות את המעגל של האדמה, השמש והירח, סמל של אהבה לנצח. האופנה אפשרה לי להרחיב את המסר של אהבה בעולם".
בגיל 90 יאיוי קוסמה היא הרוקסטאר של עולם האמנות.
כוכבת אינסטוש ששמה את הצעירים להתבייש.
התערוכות שלה, שוברות קופות בכל העולם ונחשבות לאטרקציה תיירותית, עם תורים מטורפים (ספרו לי על זה).
היצירות שלה, נמכרות במכירות פומביות במחירי שיא של 7 ספרות, לאמנית שחיה ובועטת.
לפני שנה נפתח בטוקיו מוזיאון שמוקדש ליצירות שלה . אל תבנו על קפיצה ספונטנית למקרה שאתם ביפן, רשימות המתנה של 3 חודשים היו כבר בפתיחה.
מבקרי אמנות, שבדרך כלל שומרים מרחק מאמנות פופולרית, מתעלפים עליה.
במסגרת הקוסמה- מניה שהשתלטה על העולם, יצא השנה גם סרט דקומנטרי שמספק את הרומנטיקה שבשיגעון.
מה קרה דווקא בשנים האחרונות, שכל העולם התאהב עד טירוף במלכת הנקודות (לשעבר מלכת השערוריות) ?
התשובה קצת פחות רומנטיות מאומנית משוגעת ואובססיבית.
האינסטגרם שלכם מתנפח מפופולריות ולייקים, על התמונות המושלמות שהעלתם מתערוכת "חדרי אין סוף" הפופית כייפית, שמאפשרת למסתלפפים להפוך לחלק מהיצירה שלה.
זה כל הסיפור בקיצור ואריכות מרובה.

בקרוב תגיעי רחוק

אז מה עושה תל אביבית פרובנציאלית שכמותי, שמגלה שקוסמה הגיעה לעיר הגדולה, בטיימינג מושלם לפגישה.
מתארגנת בזריזות להתחיל את היום האחרון בגלריה, כי יש עוד כמה קניות אחרונות "וארזת לבד"…
בשעה 10:00 בבוקר, אני מדלגת עם חיוך של ניצחון בכוון הנכון, אלא שפתאום אני מגלה שאני ממש לא הולכת לבדי, יותר קרוב לאוטובוסים שפולטים קבוצות של טיולים מאורגנים.
לבשתי מצב רוח אופטימי, והסתכלתי על חצי הכוס הניו יורקית, כי למה לתת לעובדות לבלבל אותי בדרך לאושר.
שנים שאני שומעת, שהאמריקאים מוכנים לעמוד לילות שלמים בתורים, כי יש איזה קופון הנחה למופע, שיהיה בעוד חצי שנה ואומרת לעצמי "משוגעים".
הנה הגענו (כן בהמונינו), והמחזה שנגלה לעיני היה כ"כ הזוי שחשבתי "שלי זה לא יקרה". התור מקיף בלוק שלם (באמריקאית זה המון) ולא רואים את הסוף.
חושבת ביני לביני, טוב כמה זמן זה כבר יכול לקחת, מקסימום שעה, לא נורא, באמריקה התנהגי כאמריקאית. נעמדתי באומץ באין סוף תור (כמו רוטווילר שלא יודעת לשחרר).
התור בקושי זז, האמריקאים מתורגלים, נוצרת אחוות אחיות. מישהי הולכת להביא קפה ושואלת גם אותי. אני מתה לקפה, אבל לכי תסבירי לאמריקאית שעדיף למות בנסיבות אחרות, מהקפה הכי מחורבן בעולם .
עברה שעה ועברנו צלע אחת של הבלוק, מתחיל להיות קרררר ואנחנו בצלע שקרובה לנהר. תכננתי יום בתוך גלריה (זוכרים גשם) אז תכננתי.

בינתיים החוויה האנתרופולוגית עולה שלב. כמה שורות מאחורי, עומדת אמא ושני ילדים ממש צעירים, בסבלנות יפנית מאופקת, בלי אוף, בלי השתטחיות על הריצפה, אפילו שריר לא זז להם בפנים ( "בגן הילדים כבר מאוחר מידי " כותרת של ספר שאומרת הכל על החינוך היפני). הילדים שלי פחחחחח היו אוכלים לי ת'ראש בתור התחלה.
שעה וחצי, התקדמנו צלע וחצי, הקר נהיה קר יותר. משיחה עם אחיותי לתור מסתבר ש ש ל ו ש  שעות מפרידות ביני לבין קוסמה.
חיכיתי כ"כ הרבה, חייבת לבדוק על מה המהומה (מי באמת המשוגעת היא או אני?)
הרגע ההסטורי הגיע, יששש (צפירת הרגעה לקוררר). מושיבים אותנו על ספסל ונותנים shipping instruction:
יש 3 חדרי תצוגה. בשניים הראשונים יש לקבוצה 2 דק' על השעון (קראתם טוב, 3 שעות ל 4 דקות במצטבר ) בחדר השלישי אין הגבלת זמן (ממש התנחמתי).
נכנסים לחדר מראות, מלאנתאלפים כדורי כסף מונחים ותלויים, בכל התנוחות והמצבים. אין מה לומר כשאין מה להגיד התרשמתי. מזדרזת לצלם באיפון וההכרזה על "עבר זמנך" מקדימה אותי.
החדר הבא חשוך. מסתכלים דרך חלון עגול, לתוך קליידוסקופ ענק שמחליף צורות וצבעים, שאנחנו חלק אורגני ממנו. סוג של אשליה אופטית. מנסה לצלם סרטונים שלא יכולים להרגיש את הריחוף העל חלל הזה "והגונג היפני"
עוברים לחדר שכולם מסתלפפים בו (במיוחד הצעירים עושים פרצופים לסלולרי). לבן על לבן, מנוקד באדום, עם פיסול רך של פרחים ענקיים. אני מסלפפת רק את החדר והפרחים מזוויות שונות ומשונות (מודה שאפעם לא הבנתי את אהבת הסלפי, אבל מה אני מבינה).
אחרי החדרים החוויתים של מראות, אשליות ופיסול, יש חדר בונוס, שכולו מכוסה מקיר לקיר, בציורים ענקיים, הכי נאיבים שיש. אני מתחברת לצבעוניות, שמתפרצת מהקירות המצויירים ומקליקה בצילומים.

אם את לא יודעת לאן את רוצה להגיע, תמיד תגיעי

אז מה היה לנו פה אני שואלת את עצמי? או כמו שהכי חברה שאלה אותי, "היה שווה" ?
ת'אמת לא יודעת לענות על זה עד עכשיו. זו חוויה אניגמטית, שמרגישה שכל חלל הוא "חדר בריחה" בפני עצמו (כולל "חדר ההמתנה" האנתרופולוגי).
כשנאיביות פגשה את הצד הפנטסטי והן יצאו לבלות בארץ הפלאות.
כמו שאמר החתול לאליס: "אם את לא יודעת לאן את רוצה להגיע, תמיד תגיעי." ככה אני מרגישה עם ניו יורק ועם התערוכה הזאת.

אז שלא תגידו שאני מסתירה, כי ברור שאתם שותפי הסוד שלי
אני מניחה פה את מי שגילה לי על התערוכה הזו, ועוד הרבה סודות שווים של עיר העירים
כי גם לכם מגיע להיות IN
 SECRETNYC

אם אתם בסביבת עיר העירים, בתאריכים 9.11-14.12.19 , מצאתי לכם תערוכה חדשה שלה, שמגיעה ל Zwirner Gallery (לא אחראית על התורים רק אומרת)
באביב היא תשוב בחזרה, בעבודות מיוחדות, פסלים ודלעות. זה יקרה בגנים הבוטאניים של ניו יורק עם חתיכת תערוכה פרחונית ענקית וצבעונית May 2‒November 1, 2020

ועוד משהו גדול וטוב
תערוכת חדרי האינסוף שלה נודדת ברחבי ארה"ב. כדאי לעקוב אחרי המסלול שלה, ואולי גשם המטאורים המרהיב הזה יתנגש במסלול הטיול שלכם
שמה פה יוטיוב שתציצו ותפגעו

אם פתחתי לכם את התאבון לאובססיה הזאת, כדאי לכם להציץ לבלוג "החיים סילאן" מאחת שיודעת

ואם אתם רוצים לדעת לפני כולם על כאן ושם בעיר העירים למתקדמים מוזמנים להרשם למעלה מימין  ותודה 
נתפגש בפוסט הבא עלינו לטובבבה